< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
ראיון עם אורית קוליקובסקי על עבודתה בגן עם ילדי זיקים המפונים
בסוף יוני התקיימה בגלריה תערוכה ששמה:” צבע ורוד” – השנה של ילדי הגן מקיבוץ זיקים. התערוכה הוצגה במשך שבועיים (3 סופי שבוע) ובמהלכה אפשר היה להתרשם מהעבודה שנעשתה בגן, ליצור ולשחק בחלל שנוצר, וגם להקשיב לצוות שסיפר על שנה זו בשיח גלריה שהתקיים בשבת האחרונה.
אני נכחתי בשיחה וכך התוודעתי לכל סיפור הגן ועבודתה של אורית וחברותיה והחלטתי שיהיה מעניין לראיין אותה, לשמוע את סיפור הירתמותה לעבודה בגן לאחר שהייתה כבר שנה בפנסיה.
אורית איך הגעת לעבודה בגן זה?
אורית: שני חיימי גולשת בים של שדות ים, שם פגשה את אנשי הקהילה המפונה מזיקים, שבימים הראשונים למלחמה חיפשה מענה לילדיה. היא שאלה אותי האם אוכל לעשות להם פעילות יצירה וכמובן שהסכמתי ברצון.
הגעתי אליהם ב-17 באוקטובר לחדר קטנטן בתוך אולם הספורט הגדול ששימש להם כגן בהתחלה. ראיתי הרבה ילדים (26), שתי מורות וחמישה שינשינים – כולם עוטפים את הילדים באהבה גדולה.
אחרי הפעילות, אנה, מתאמת של משרד החינוך לקהילת המפונים של זיקים, שאלה האם אוכל לבוא גם למחרת והוסיפה שהיא מחפשת גננת עבור הילדים האלו.
אמרתי לה מיד שאני גננת, והשאלה הבאה הייתה: האם אהיה מוכנה לעבוד איתם בחודשים הקרובים. תשובתי המיידית הייתה בטח.
אני חושבת שהתקופה החשוכה הזאת גייסה מכל האנשים את מה שהם יכלו לתת וכל אחד תרם היכן שהוא יכול, ובשבילי זו הייתה הזדמנות לעשות שוב את מה שאני כל כך אוהבת, ומה שעשיתי במשך 40 השנים האחרונות.
וכך התחלתי לעבוד בגן.
הצטרפה אליי גננת נוספת שהחלוקה בינינו הייתה- היא עובדת יומיים בשבוע ואני עובדת שלושה ימים בשבוע וביום שישי הגן סגור.
בשבועיים הראשונים, מאמצע אוקטובר ועד סופו, היינו בחדר הקטן כאמור, שצמוד לאולם ספורט וזה היה לא פשוט, הילדים רק הגיעו לקיבוץ, הוריהם גרו בסמוך לאולם בחדרי הארחה, כאשר אותנו הם עדיין לא הכירו היטב ולא כולם היו קשובים לנו, וחלקם ברחו מדי פעם להוריהם.
בתחילת נובמבר עברנו למבנה המפגש של ילדי כתה א’ בשדות ים.
המבנה היה פנוי בין השעות 8 ל -12:30 עבורנו (בזמן שילדי המפגש היו בבי”ס). ב-12 וחצי, היינו צריכים לפנותו ולא להשאיר שום עקבות אחרינו, כי לא שיתפו את ילדי המפגש שאנחנו משתמשים במבנה שלהם. כלומר, המבנה לא שלנו ואי אפשר לתת לילדים תחושה של בית. אנחנו עדיין אורחים, אך הייתה התקדמות.
בשלב זה הילדים כבר נתנו בנו יותר אמון, הבריחות של ילדים מסוימים להוריהם פסקו וגם התרחקנו פיזית מבתי ההארחה.
בתחילת דצמבר אנה, המתאמת ממשרד החינוך, מצאה עבורנו מבנה בקיסריה שישמש לנו כגן וזה היה הגן שלנו עד סוף השנה.
עבדתי בגן הזה עם שתי גננות נוספות -מיטל, מפונה מחניתה ששכרה בית בגבעת עדה, ומזי, גננת שיצאה לפנסיה באוגוסט 2023. עבדו איתי גם יערה פרנק הנהדרת, שתי חיילות ושלושה שינשינים. והיה צוות נוסף שעבד בצהרון. כלומר, הילדים פגשו הרבה אנשי צוות במשך היום שלהם. בבוקר – היו ארבעה אנשי צוות ולפעמים גם בצהרון היו ארבעה אנשי צוות. אך מהרגע שעברנו לגן שלנו, הגן התחיל לתפקד ולהתנהל כמו שאנחנו חושבות ורוצות שגן ילדים יראה.
לקריאה נוספת לחצו ‘עוד’
עוד
ספרי לי קצת איך התנהלו העניינים בגן
אורית: כמו שאמרתי, ברגע שיש לך מבנה משלך, יכולנו לסדר את הפינות השונות לעבודה לפי ראות עינינו, לתלות על הקירות עבודות של ילדים, לכל ילד יש את המגירה שלו, אפשר לסדר להם חצר לעבודה, לעשות גינה, לבנות טאבון, לצאת לטיולים וכמובן ליצור עם הרבה חומרים. לאכול ארוחת בוקר וארוחת צהרים יחד ולנהל יום מ-8:00 בבוקר עד 16:00.
חומר מרכזי שהילדים אהבו לעבוד איתו היה קרטון. לידינו היה כלוב קרטונים שכל יום היינו הולכים להביא משם מלאי חדש ולא היה גבול לרעיונות של הילדים.
עבדנו הרבה גם סביב אמנים. הילדים הכירו אמנים שונים במשך השנה (פיקסו, קדישמן, ראובן רובין, הונדרטוואסר, אנה טיכו ועוד) ויצרו בהשראתם.
חגגנו יחד את החגים, ואפילו שני חגים –חנוכה וליל הסדר בפסח חגגנו עם ההורים. קיימנו שיחות הורים אישיות, הייתה הכנה לכיתה א' והיו גם הרבה הצגות והפעלות מיוחדות מדי פעם מהמועצה האזורית חוף אשקלון (שלשם ילדי זיקים שייכים). אני רוצה בהדמנות זו לומר תודה לליאורה אורן שהתנדבה בחודשיים הראשונים לעשות לילדים שיעורי מוסיקה פעם בשבוע.
חשוב לי לספר שלפני שעברנו למבנה בקיסריה, היה לנו חשוב לבחור שם לגן. כי בעצם הגן היווה חיבור של שני גנים מזיקים, גן קיפוד (גילאי3-4) וגן אשל (גילאי 5-6) והשם שנבחר לגן שלנו היה "צדף".
בין מיטל מזי וביני נוצרו קשרים אמיצים. עשינו בינינו חלוקת תפקידים והרגשתי שעבדנו בשיתוף פעולה. הגננות של הילדים מזיקים הגיעו לבקרם מדי פעם והשמחה הייתה גדולה.
חשוב לומר, שמהרגע הראשון ליווה אותנו פסיכולוג מהשירות הפסיכולוגי החינוכי של מועצה אזורית חוף הכרמל.
אני יודעת שהצלחנו ליצור לילדים ממש גן עם עוגן ויציבות, שהיו כל כך משמעותיים עבורם ועבור הוריהם בזמן הזה ואני גאה על כך. ההורים העריכו מאד את העבודה שנעשתה בגן ואף אמרו שהם לא הכירו דרך עבודה כזאת, והציעו שנבוא לזיקים לתת טיפים.
ספרי לי על התערוכה
אורית: בחודש האחרון של עבודתנו בגן, עלה לי רעיון שאולי נעשה תערוכה של כל מה שיצרנו עם הילדים במשך השנה, וזו תהיה בעצם הזדמנות לראות באופן ויזואלי את השנה שהייתה, גם לילדים גם להורים גם למשפחותיהם וגם לצוותים החינוכיים. כך נולדה התערוכה שהוצגה כאמור כשבועיים ושלושה סופי שבוע. פתחנו גם מספר פעמים את התערוכה אחה"צ שילדים יוכלו לבוא ליצור בה ואף קיימנו את מסיבת סיום הגן בגלריה בזמן שהתערוכה הוצגה וזה היה מרגש ביותר.
התערוכה שהייתה בגלריה, מיועדת להיות מוצגת בסמינר אורנים בסוף אוקטובר כי ראשת התכנית לגיל הרך באורנים, מפקחות ומדריכות פדגוגיות שהיו בתערוכה, חשבו שהיא יכולה לשמש מנוף והשראה לסטודנטים ולסטודנטיות של הגיל הרך במכללה.
איך צמח הביקור בזיקים?
אורית: ההורים והילדים חזרו לזיקים ב30.6 ואמרו שאחרי שיתמקמו רוצים שנבוא לבקר. מאוד עניין אותי לראות את הקיבוץ שלהם, איפה הילדים גרים ומהיכן הגיעו.
וכך באוגוסט האחרון, מיטל יערה ואני נסענו לבקרם בזיקים וזה היה מפגש מרגש ואינטימי. כמה מההורים הכינו לנו אצלם בבית ארוחת בוקר מפנקת ואז הלכנו לפגוש את הילדים בגן. עשינו להם פעילות יצירה וראינו איך הם עובדים כל כך יפה, וזה היה עוד אישור שלילדים הייתה מסגרת מסודרת ומכילה במשך השנה. לאחר שעתיים של בילוי משותף נפרדנו בחיבוקים.
אכלנו ארוחת צהרים בחדר האוכל שהיה די שומם ולאחר מכן, היה לנו ביקור ב"בית עלמי" - מקום מיוחד שעושים בו הרצאות. שם סיפר לנו מישהו מכיתת הכוננות על ליל הזוועות בחוף זיקים.
האמת שהופתעתי לראות כמה עזה קרובה.
אורית אומרת לסיכום, שזכתה לשנה מיוחדת במינה וחוויה מיוחדת בעבודתה בגן הזה. היא פגשה קהילה של אנשים נהדרים, ילדים נפלאים וכמובן כל הצוות שעבדה אתו – איזה אנשים!
הארץ הזו מבורכת באנשים טובים ואמן שכבר יגיע שקט.
ואני,תלמה רוצה להוסיף שילדי הגן ומשפחותיהם זכו באורית וחברותיה כגננות, ובאנשי הצוות הנוספים.
