משולחן המזכירים | איריס ועילם
שלום לכולם,
בשבועיים האחרונים שגרת חיינו הופרה באופן קיצוני כאשר ישראל פתחה במתקפת פתע על איראן במטרה לשבש את תוכניות הגרעין שלה ועל הדרך, לצמצם את גודל איום הטילים הבליסטיים.
במהלך היסטורי, מבריק ונועז, השיגו הצבא והמוסד תוצאות יוצאות דופן שאף הצליחו להכניס את הצבא האמריקאי למערכה במטרה להעמיק את הפגיעה בתוכניות הגרעין של המשטר האיראני.
מנגד, התקופה הזו לוותה בתחושות עזות של חרדה קיומית עם נחיתת הטילים הבליסטיים שההגנה האווירית פספסה במרכזי האוכלוסייה בישראל. המוני הפצועים, התמונות המחרידות של גודל ההרס מהדף הטילים וריבוי ההתרעות בכל אזורי הארץ הכניסו את כולנו לכוננות דרוכה שעדיין לא הכרנו כה.
הדאגה לשלום יקירנו לצד פערי המיגון בתוך הקיבוץ עמדו במרכז הימים הללו ואתגרו את כולנו. התרעות ואזעקות באמצע הלילה או בשעות הבוקר המוקדמות הוסיפו לתוך המתח גם עייפות גדולה וסגירתן של כל מערכות החינוך השאירה את ההורים העייפים וחסרי המיגון עם ילדיהם כשדאגה קיומית אמיתית מלווה כל משפחה במהלך היום ובמיוחד בשעות הלילה.
חלק מהמשפחות מצאו פתרון של לינה במקלטים. אחרות התארחו בבתים עם ממ"דים בהתארגנות עצמית או דרך המבצע של ממ"ד מארח וחלק מצאו את הדרכים שלהן להישאר בבתיהן והתארגנו בכל התרעה על ירידה למקלטים.
ממש מתחילת המלחמה החלטנו לקיים שעתיים, שאף צמחו לשלוש בהמשך, של פעילות הפגתית להורים ולילדי הגיל הרך. מתן קופרשטיין לקח על עצמו את המשימה בשיתוף של זהר בן-שימול יחד עם עובדי החינוך, בני הקיבוץ ומתנדבים נוספים. זו הייתה הגמשה של הנחיות פיקוד העורף והחלטנו אותה יחד, פה אחד, כל המת"פים וצח"י יחדיו, במטרה לאוורר את ההורים והילדים ובכך לחזק את החוסן הקהילתי שלנו.
בהמשך, כשההנחיות מפיקוד העורף אפשרו לנו, התחלנו בתוכנית לפעילות לילדי המפגשים ואז בדיוק האמריקאים הצטרפו למלחמה וההנחיות הוחמרו והפעילות הופסקה למעט מענה שניתן להורי א-ב וילדיהם.
במקביל לפעילויות לילדים היו גם מבצעים יפים של חלוקת בירות, פיצות, ארטיקים ופרחים לבתי החברים מתוך רצון להעלאת המורל הקהילתי ומתן תשומת לב אישית לחברים. מקווים שזה הורגש...
גם ציבור הוותיקים הגדול שלנו גם כן היה מאותגר בשבועיים הללו וכל אחד עשה את הבחירות שלו. מערכת הרווחה והגיל השלישי עשתה מאמצים גדולים להיות בקשר עם כולם ובמיוחד עם אלה שהיו זקוקים לעזרה והמשיכה לקיים מפגשים חברתים במסגרות מותאמות למצב על-מנת לשמור על הבריאות הנפשית של הוותיקים שלנו.
התקופה הזו היתה מלווה בהרבה מתח ודאגה וגם בהרבה למידה והסתגלות קהילתית. בעוד בימים הראשונים של המלחמה עלו המון מתחים חברתיים מתוך המקלטים בנושא כלבים, שינה של ילדים קטנים וחשיפה לא מותאמת של ילדים לחדשות בטלוויזיות של המקלט, תוך ימים ספורים ועם מעט תיווך שלנו, מרבית המתחים נפתרו והחברים מצאו את הדרך להתחשבות הדדית. זה היה מאוד יפה לראות את התהליך הזה של המעבר מהבית הפרטי בו כל חבר עושה כרצונו, אל המקלט הציבורי, הרב-גילאי הדחוס ונטול התנאים, בו נדרשו כולם לסבלנות והתחשבות.
חברים רבים המתגוררים בבתים עם ממ"ד בפרדס 27 ובדירות הקבע פתחו את ביתם למשפחות צעירות שבאו ללון בבתיהם בשעות הלילה ונתנו להן הרבה שקט וביטחון. זה היה מקסים לראות את פתיחת הלב הקהילתית, את הערבות ההדדית במיטבה ואת החיבורים היפים והמרגשים שהתקיימו בעקבות זאת. אנו מאוד מודים לרועי כורם על הרמת הכפפה ויצירת החיבורים היצירתיים בין המשפחות.
אין הרבה קיבוצים בהם ניהול אירועי החירום מתנהל יחד בין ממלאי התפקידים וצח"י. מאז הקורונה בנינו את העבודה המשותפת בינינו, ללא אגו ניהולי ועם הרבה כבוד הדדי. מדי יום נפגשנו וקיימנו דיונים מה ניתן לפתוח ובאיזה אופן אשר אינו חורג מהנחיות פיקוד העורף. השתדלנו לאורך כל הימים הללו לעדכן ככל שניתן במידע המקומי שלנו, בהשלכות של רמת הכוננות על חיינו הקהילתיים והשקענו בכך זמן רב והרבה שיקול דעת. כשהנחיות פיקוד העורף בלבלו חלק מהציבור, החלטנו לפתוח קבוצת התרעות במקומי ולשלוח בה באופן קצר ובהיר מה נדרש בכל התרעה.
ואז... כמו שזה הגיע... ככה זה גם הסתיים ובן לילה עברנו ממצב כוננות 4 למצב כוננות 1. זה דרש מכולנו למעבר חד משגרת מלחמה שכבר פיתחנו חזרה אל שגרת החיים שלנו. אנחנו מרגישים על בשרנו שעדיין אנחנו לא שם ונדרש זמן לנפש להתאזן חזרה ולחזור לשגרה מלאה.
אנחנו מלאי הערכה למערכת החינוך על ההתגייסות המרשימה שלה שאפשרה את המעבר החד הזה גם בגיל הרך וגם בגילאי היסודי כשהיא מרעיפה המון אהבה על הילדים והבתים בן רגע הפכו להומים בילדים. זה כוח גדול! כל הכבוד לזוהר, להנהלת המערכת וכמובן שלכל הגננות, המטפלות והמדריכים הנפלאים שלנו!
בשבועות הקרובים עוד ניפגש המת"פים וצח"י לסכם את האירוע ואת ההתנהלות שלנו בתוכו על-מנת ללמוד ולהשתפר לקראת המשבר הבא.
אנחנו גם עובדים על סקר ציבורי בנוגע לתפקוד שלנו ולתחושות החברים בזמן המלחמה שיסייע לנו ללמוד ולהשתפר. אנו מקווים שתוך כשבועיים כבר נפיץ אותו לציבור דרך מערכת ההצבעה שלנו כך שניתן יהיה לענות באופן אנונימי.
לסיום, אנו רוצים להודות מעומק ליבנו לכל מי שפתח את דלתו, שדאג לאחר, שהתעניין בשלומו של חברו, שיזם, שדאג והיה שם בשביל שכולנו נעבור את התקופה הזו בשלום ועם נפש חזקה.
ואחרונים חביבים - תודה לצוות המופלא של צח"י והמת"פים: נירית מזרחי, גל מזרחי, ניר בנדק, שלי לנדסמן-ברוך, אסי פלגי, סתיו קנמון, אלון קרל, סיגל שיינקמן, זהר בן-שימול, מתן קופרשטיין (ואנחנו).
ועכשיו נותר רק לצאת מעזה, להחזיר את 50 החטופים שעדיין נמקים שם, להיפטר מביבי ולחפש מחדש קצת שפיות במדינה שלנו...
שבת שלום,
איריס ועילם
יש להתחבר כדי להגיב
