עלון קיבוץ גן שמואל

חברות וחברים שלום

בשבועיים האחרונים התברכנו באירועי תרבות רבים:

• ’זכרון בסלון’ בבתי חברים
• ערב יום השואה בדשא בית אורי
• טקס בבוקר יום השואה בבית הקברות
• ערב יום הזיכרון בדשא בית העם
• ערב יום הזיכרון בהפקת הנעורים במועדון חדר האוכל
• עלייה לבית הקברות בבוקר יום הזיכרון
• ערב יום העצמאות והדלקת המשואות בדשא בית אורי
• פריסה מחוץ לאולם וערב ’החבר במסיכה’ בבית העם
• לונה-פארק יום העצמאות במגרש הכדורגל

רצף האירועים דרש התגייסות של עשרות חברות וחברים במאמץ התנדבותי גדול שנתן לנו את כל הטוב הזה. חשוב להבין שהשמחה הגדולה שייצרנו בעצמנו עבורנו, אפשרית רק כשכולם נרתמים.

בשבוע הבא רכזות התרבות יפרסמו סיכום מפורט עם תודות ספציפיות, אז אמנם יוצא שאני לוקח להן את הבכורה, אבל אני פשוט רוצה לומר: תודה!

שלום לכולם ולכולן

לכבוד יום העצמאות ה-75 למדינת ישראל, הפינה מוקדשת לחיילים ולחיילות האהובים והיקרים שלנו.

נכון להיום יש בגן שמואל 21 חיילים וחיילות ו-2 חיילים בקבע. כמה מהם מוצגים כאן לפניכם, עם טעימה קטנה מהשירות הצבאי שלהם.

במסגרת הצוות, ציונה לוי מלווה את החיילים לפני הגיוס ובעת השירות.

אנו רוצים לנצל את ההזדמנות ולהודות לחיילים שלנו שמשרתים את המדינה. אנחנו גאים בכם ומוקירים את תרומתכם.

שמרו על עצמכם וחזרו הביתה בשלום,

צוות צעירים

אין על זיאד האלוף!

בשבת אחר הצהריים, באמצע החג שלו, לא היסס לרגע והגיע לבוש בגדי-חג, לתקן ברז מים שהתקלקל אצלי בבית.

התברכנו באנשי מקצוע מסורים ורחבי לב.

תודה מיוחדת גם לנועה אסייג שניסתה למצוא פתרון כדי לא להפריע לזיאד בחגו, אך ללא הועיל.

סנדרה קציר

אני מזמינה חברות וחברים נוספים לומר תודה או מילה טובה לאחר. ניתן לצרף תמונה או סרטון קצר.

הבמה לרשותכם ולרשותכן.

איזה כיף! אני רוצה לפרגן

< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

התמונות באדיבות שלומית אלוני

מרדכי אלוני נולד בצ'ורטקוב (גליציה) ב-1 במאי 1903 ועלה ארצה בגיל 17, אחרי מלחמת העולם הראשונה.

את רעייתו פנינה הכיר בנהלל. הוא היה בין מקימי קבוצת "ברנר", לימים כרכור (עין שמר), ובשנת 1927 עברו מרדכי ופנינה עם בנם בכורם לגן שמואל.

אלוני הצטרף מיד ל"הגנה". ב1936 התגייס לחיל הנוטרים, לפו"ש (פלוגות השדה), ובמשך שנים היה פעיל במחלקת החימוש של ה"הגנה" וביחידת "תובל" ("הטרנספורטרים") שם עסק בציוד ישובים בתחמושת ובנשק, להגנתם ולשמירה על חייהם ורכושם.

עם מכוניתו המיוחדת בעלת לוחית הרישוי L307M, חרש את דרכי העפר וכבישי הארץ. במכונית הותקן סליק, מסתור לנשק ותחמושת, שהיו דרושים ליישובי הנגב, העמקים והגליל. קיבולת הסליק הייתה 20 רובים או 200 רימוני-יד או 10,000 כדורים או 5 מרגמות 2 אינץ' (51 מ"מ).

הסוואתו של הסליק הייתה מושלמת. בקור רוח עבר אלוני את נקודות הביקורת של המשמר הבריטי, חמק מידיהם והגיע ליעדו. מעולם לא נתפס.

שלומית אלוני, בתו, מספרת:

אבא היה נתון לסכנות רבות. עקבו אחריו ועצרו אותו בכבישים, וכששאלו אותו מה יש במכוניתו – תמיד אמר את האמת: BOMBS, פצצות. כששאלו אותו היכן הן, ענה: "חפשו". הבריטים נהגו לחפש מתחת לארגזי הירקות, הפרי והביצים – תוצרת המשק. אחרי זמן מה, כשלא מצאו, חשבו שהתבדח ושיחררו אותו לדרכו.

לא פעם, כאשר הסכנה גברה, הוא והמכונית היו יורדים למחתרת לכמה ימים. באחת הפעמים, אמא שלי, פנינה, ילדה אותי. בזמנו, רק לבעל היה מותר לבקר את היולדת, ורק פעם אחת. מכיוון שאבא היה במחתרת, בא שלמה ברונשטיין לבקרה, אמר "אני הבעל" ונכנס. אחריו, הגיע למוש (חיים גביש), הציג עצמו כבעלה ונכנס אף הוא.

כעבור מספר ימים אבא שלי, שיצא בינתיים ממחבואו, הגיע אף הוא וביקש לבקר את אשתו. או אז אנשי בית החולים שאלו: "כמה בעלים יש לאישה הזאת?" ולא נתנו לו להיכנס. לבסוף, ד"ר חיים שיבא התערב, והכניס אותו.

אבא, מיום היוולדנו מברכים אותנו בכל יום-הולדת בברכת עד מאה ועשרים. והנה, בעוד שלושה ימים, באחד במאי 2023, תגיע לרגע הזה. אתה ודאי עטוי גלימה לבנה, יושב בכורסה שם למעלה ומקבל את פני המברכים.

ואני מכאן שולחת לך איחולי מזל טוב, ושיהיה לך הכח לשמור עלינו ועל מדינת ישראל הדמוקרטית.

אוהבת, שלומית

מכוניתו המפורסמת של מרדכי אלוני נתרמה ומוצגת במוזיאון האוספים של צה"ל, שנסגר למבקרים וממתין למעבר למבנה קבע.

לאחר קום המדינה חויל אלוני לחיל החימוש של צה"ל, בדרגת רב-סרן.

בקיבוץ עבד בפלחה ובמסגרייה, ובמשך שנים היה מרכז הקניות של המשק המתרחב ומתפתח.

נפטר בפברואר 1978.

<דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

התמונות מתוך אתר מוזיאון הפלמ"ח

יהויקים-הורסט ויצנהויזן, בן ריטה גרינטל ולודויג, נולד בברלין ב-ז' בתמוז תרפ"ז (19.6.1926). בן אחותו של תיאו גולן-גרינטל, מוותיקי גן-שמואל.

בשל יהדותו, הוברח בשנת 1939 לקיימברידג' שבאנגליה, שם למד במשך שנה אחת, עד עלייתו לארץ. הוא הצטיין בלימודי המקצועות הטכניים ואף זכה במספר פרסים בתחום.

אימו, ריטה גרינטל, שהייתה חירשת- אילמת וידעה חמש שפות על בוריין, עלתה לארץ בשנת 1939 והתיישבה בתל-אביב.

עם עלייתו בשנת 1940, הצטרף יהויקים אל אימו, למד בגימנסיה בתל-אביב והמשיך את לימודיו בתחום הטכני בשני בתי-ספר מקצועיים.

הוא התנדב לחיל הנוטרים ובמשך שנה שירת כנוטר בקיבוץ עין-גב.

במרץ 1948, גוייס לחטיבת-הנגב ונשלח לקיבוץ בארות-יצחק. חודש לאחר מכן הועבר עם כח המגן לכפר-דרום, שם נהרג בהתקפה המצרית הראשונה, שלושה ימים לפני קום המדינה, ביום ב' באייר תש"ח (11.5.1948).

הובא עם חבריו למנוחת עולמים בקבר- אחים, בבית הקברות הצבאי בנחלת-יצחק שבגבעתיים.

בבית הקברות בגן-שמואל, על קברו של סבו, חיים גרינטל, אביו של חברנו תיאו גולן, הותקן לוח-הנצחה עליו נחרט:

ייזכר פה זכר נכדו

יהויקים ויצנהוזן הי"ד

שנפל בהגנה על הנגב

ביום 11.5.1948

בגיל 22 וקברו לא נודע

תנצב"ה

I wish I knew

how It would feel to be free

יום העצמאות חותם את תקופת המועדים המדברים על חירות ושחרור, ובכל שנה עולה אותה תהייה: מה זה חופש בכלל, והאם ניתן לקיימו בעולמנו ובמדינת ישראל בעת הנוכחית.

נלך רגע צעד פנימה, ונשאל את עצמנו: האם אנחנו בתוכנו חופשיים?

את השיר הבא כתב בילי טיילור (פסנתרן ג'אז ואקטיביסט ג'אז, לפי וויקיפדיה) בשנת 1952, והוא היה להמנונה של ’התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח’ שפעלה בארה"ב בשנות ה-60.

השיר זכה לגרסאות כיסוי שונות במהלך השנים, שהמפורסמת שבהן היא של נינה סימון משנת 1967.

מדי פעם יוצא לי לתרגם שירים, בעיקר שירי מחאה, והחלטתי להביא לפרסום את השיר הזה, שהרגיש לי תואם לתקופה הזו.

מוזמנים לקרוא או להאזין, או גם וגם.

הלוואי והייתי יודע | בילי טיילור

הלוואי והייתי יודע איך זה ירגיש להיות חופשי, הלוואי ויכולתי לשבור את כל השלשלאות שמחזיקות אותי.

הלוואי ויכולתי להגיד את כל הדברים שאני צריך לומר, להגיד אותם בקול, ולומר אותם ברור, שכל העולם ישמע.

הלוואי ויכולתי לשתף את כל האהבה שיש בליבי, להסיר את כל הסורגים שמפרידים בינינו.

הלוואי ויכולת לדעת מה זה אומר להיות אני, ואז תראה ותסכים איתי שכל אדם צריך להיות חופשי.

הלוואי ויכולתי לתת את כל מה שאני משתוקק לתת, הלוואי ויכולתי לחיות כאילו אני משתוקק לחיות,

הלוואי ויכולתי לעשות את כל הדברים שאני יכול לעשות, למרות שאני ממש באיחור, הייתי מתחיל מחדש.

ובכן, הלוואי ויכולתי להיות כמו ציפור בשמיים, כמה מהמם זה יהיה אם אגלה שאני יכול לעוף,

הייתי ממריא אל השמש, מסתכל למטה אל הים, ושר, כי אני יודע, איך זה מרגיש להיות חופשי.

<דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

המונים גדשו את ספריית הילדים השבוע!

תודה רבה ללייזר הרשקוביץ שהקריא לנו את צפרדעון לך לישון מאת פאול קור, ואת הצב של אורן מאת מירה מאיר.

היה ממש כיף!

ספריית הילדים פתוחה לעיון,

הפעלות וגם להשאלות,

בכל יום שני החל מהשעה 16:00.

להתראות בספרייה, עינת בן-זאב

< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

חברות וחברים יקרים

בגלריה מעלה תוכלו לראות תמונות מביקור בתערוכה שבמגדל התבואות והרצאה של מאיר בראון, ומסדנת הקרמיקה עם מיכל שבולת.

מצורפת תכנית הפעילויות לשבוע הבא.

שימו לב לשינויים בימי ובשעות שיעורי ההתעמלות.

כתמיד, עותק מודפס של לוח הפעילות החודשי ניתן לקבל אצלנו.

נשמח שתגיעו,

צוות בית נחמה

<דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

צילום: עמוס גיל, טומי פטרובר

בואו ונספר לכם על מאחורי הקלעים של החבר במסכה 2

הכל התחיל לפני חצי שנה בערך, כנראה בזמן שהילדים אוכלים קרטיב מחוץ למינכל.

גלי מסתכלת לכיוון דורון אורן, שמיד מבין: הולכים על זה. טומי פטרובר באותו הרגע נקרא למקום, אופיר קאלך מגיעה יחד עם מתן קופרשטיין ויאללה, סוגרים עניין.

בשלב הבא, עם נתי גולדשטיין, קארן אייזנברג ודני בר על הקו - מחפשים תאריך לערב (וזה לא פשוט), סוגרים תקציב ויוצאים לדרך.

עכשיו מתחילה עבודת הליהוק ואחריה שעות רבות של חזרות עם המתמודדים שעובדים על השירים לפני שהם מגיעים לאולפן. וכשכל ההקלטות נגמרות, מתחילות עשרות שעות עבודה של טומי האלוף.

חודשיים לפני האירוע עופר גולדשטיין, שלא ממש ישנה בלילה, מקבלת את השירים ומתחילה להכין את הריקודים. היא מגיעה יחד עם רני לחזרות עם איילה כץ, אדווה איזנברג ומאיה אלדן.

דורון כבר עם המחשב של התאורה מתחיל בתיכנות, שחר שלום והצוות האדיר שלו - דפנה סיטנר, כרמית ברלב, יואב יוניסיאן וקרן חיון נפגשים איתנו ומקבלים יד חופשית לעשות מה שהם יודעים.

חודש לפני סוגרים השכרת תחפושות, ואחרי טלפון אחד לאנגליה ג'יימי האדיר מתחיל לעבוד על הסרטונים עם הרמזים שעזרו לנו להכין גלעד קאלך וליאור גולדשטיין.

בשלב הזה מגייסים את חגית קורן להכין ולפקח על יושר ההצבעה, וסוגרים את הקאסט הסופי עם דן קינמון, חביב ביראני ובילו קומאר שאי אפשר בלעדיו, בתוספת להקת הרוק של עומר ביטון, עידו אלעד ואיתי ראובן.

נשאר רק להיפגש עם השופטים שלנו: נעמה אהרון, עוזי אלון ואופיר, וכמובן מי שהולך להוביל את כל הערב - המנחה שלנו מנו ראובן.

שלושה ימים לפני הערב הגדול, סוף סוף האולם שלנו ואפשר להתחיל לעבוד.

צוות ההגברה עם רוני, יובל וליאור לשם, גיל אורן, ירון פרנק, ים פרנק, עידו אלעד, עידו רבונה, עדי אדוט, יערה פרנק, איזבל ברלינסקי, ניצן פרנק, ענבר גולדברג, עמית הגני ושחר מידן מבלים איתנו שעות ארוכות בהקמה ובחזרות וכמובן דורון, שעובר לגור באולם עד למופע.

דני, אורן אדר ועידו ינאי עוזרים לנו בכל מה שאנחנו צריכים, ואי אפשר בלי קצת הדפסות אצל רחל הרשקוביץ.

מגיע יום ההופעה. החזרה הגנרלית מתקיימת בצהריים וצריך כבר להתחיל לתעד! עמוס גיל, נורית קישיק והילה דגן מגיעים חמושים במצלמות, ומורן גולדשטיין מגיעה להלביש את כולם.

עשר דקות לפני המופע. המתח בשיאו. המשתתף החשוב ביותר מצטרף: אתם, הקהל, שבאים בהמוניכם ומאמינים במופע שלנו, ואת מה שקרה על הבמה מרגע זה - אתם כבר יודעים לבד...

זה הזמן לומר תודה רבה לכל הא.נשים בהפקת הערב. זה לא היה קורה בלעדיכם, אתם אדירים כל אחד ואחת מכם.

וכמובן תודה ענקית לכוכבים שלנו: קטי סקוט, הילה סיון, ארז חיון, עידו גמליאל, איתי הראל, מוטי ראובן, גאיה אדר והאלופה החדשה שלנו - סתיו דוד.

אתם כשרוניים, אמיצים, ומבחינתנו אתם כולכם ניצחתם בגדול.

אוהבים את כולכם ונפגש בעונה הבאה,

החברים במסכה - גלי ודניאל אורן

<דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

נוכחת | אביטל בר און איזקוב

עבודות קולאז' וצילום

פתיחה חגיגית

יום שבת | 29.04 | 12:00

שעות פתיחת הגלריה:

יום ה' | 11:00-13:00

יום ו' | 10:00-14:00

יום ש' | 10:30-14:00

מוזמנים בשמחה!

אורית

לרכישת כרטיסים ופרטים נוספים
לחצו כאן

חברי וחברות הקיבוץ מוזמנים לרכוש כרטיסים (30 ש"ח) גם דרך שלומית אלוני כחצי שעה לפני ההקרנה, בכניסה לפואיה

השבוע לפני... 14 שנה

ואלה שמות

קליפ ליום העצמאות | אפריל 2009

ע"פ שירו של אריק איינשטיין

שירה: איתי הראל

תמליל: גבע אדוט, ליאורה אורן, חופ גולן

צילומי סטילס: גיל אורן

צילומי וידאו: שמרית בראון, עודד צנטנר

הפקה: ליאורה אורן, מורדי חיימי

עריכה: חופ גולן, שמרית בראון

צפייה מהנה!

חידת תרתי משמע

שמעון וגוריון מנחים טקס
שבו ניתן אות הוקרה מהמדינה.
הזמר זכה בו גם כי חנהל'ה התבלבלה
וגם כי השני מעדיף ארץ חדשה.

(5,3)

שלחו את התשובה למייל שלנו:
AlonGS@ganshmuel.co.il

בין הפותרים.ות נכונה יוגרל שי צנוע
שיחכה לזוכה בתא הדואר

פתרון החידה הקודמת: אתם זוכרים את השירים

השיבה נכונה וזכתה בהגרלה: מאיה כהן

שישי-שבת, 28-29.04

השיבוץ הבא | שיבוץ ט'

שישי-שבת, 05-06.05

תודה לכל מי שנתנו יד להוצאת העלון

ככל והדבר אפשרי, העלון מנוסח
באופן המתאים לכל המינים.
במקרים בהם הנוסח איננו כזה,
אנא קבלו זאת בהבנה.

תגובות, שאלות, רעיונות ושאר ירקות
יתקבלו בברכה כאן או במייל:
AlonGS@ganshmuel.co.il

להתראות בעלון הבא,
איילת ייטב