משולחן המזכירים | איריס ועילם
שלום רב לכולם
ביום שני הקרוב, בשיחת הקיבוץ, אגיש את עצמי לקדנציה שניה כמזכיר קיבוץ.
כיוון שמדובר במעשה לא שגרתי, ברצוני להסביר קצת את עצמי.
קיבוץ גן שמואל הוא ביתי, הוא חלק בלתי-נפרד מהזהות שלי והוא מאוד יקר לליבי.
ב-5 השנים בהן אני מכהן כמזכיר יצא לי להכיר מקרוב את "מאחורי הקלעים" של הקיבוץ ולבוא במגע ובקשר עם אוכלוסיות רבות ומגוונות בקיבוץ. חוויה זו העצימה אצלי את אהבתי למקום ולאנשים החיים כאן והגבירה את המוטיבציה שלי להמשיך לפעול בקיבוץ ולמענו.
אז למה קדנציה שניה?
שאלה מתבקשת.
לפני כתיבת שורות אלה חזרתי אל הדברים שהקראתי בשיחת הקיבוץ לפני 5 שנים טרם נבחרתי כמזכיר. התחייבתי שם בפני הציבור לקידום וטיפול במספר נושאי ליבה אשר במרכזם קידום שיח ציבורי פתוח שיספק מקום בטוח לכולם ללמוד, לשמוע ולהשמיע את קולם באשר לדרך בה אנו רוצים להמשיך ולחיות יחד בג"ש.
למרות שהמזכירות החליטה פה אחד במרץ 2019 לעסוק בנושא, עקב הקורונה, התהליך החל באיחור גדול. בחודש האחרון סיימנו את שלב הלמידה הפנימי על מצבנו כיום בתחומי החיים השונים.
כ-70% מהציבור שענה על השאלון שחולק בסוף שלב הלמידה הביע רצון ללמוד משינויים שקיבוצים אחרים ביצעו באורחות חייהם.
כשליח ציבור, ולאור תוצאות השאלון, אני מרגיש מחויב להמשך תהליך הלמידה. זו תחושת מחויבות גדולה הדוחפת אותי הלאה להמשך התפקיד.
ברצוני להדגיש כי אינני דוחף לשינוי ובטח שאיני נמנה על מחנה כזה או אחר ופועל במסגרתו לקידום של אג'נדה. באופן אישי, עמדתי עדיין אינה מגובשת באשר למחלוקת בין הקיבוץ השיתופי והמתחדש למרות שאיני טומן את הראש בחול ואני יודע שאני מתויג מעצם הרצון שלי להוביל שיח ציבורי בנושא.
ומה אני עוד רוצה לקדם בקדנציה הנוספת?
במקביל לקידום תהליך הלמידה הציבורי, משימות החיים של הקהילה הן אלה הממלאות את יומני. עיסוק במצוקת הדיור הגדולה המקיפה אוכלוסיות רבות בקיבוץ, עיסוק בקליטה, דיוק וחידוש החלטות ותקנונים שכבר לא מותאמים למציאות של ימינו, שיפור הנגשת המידע לציבור, חיזוק תמיכה וליווי של רכזי הועדות והגופים הציבוריים שלנו, והמון המון תשומת לב אישית לחברים ולפניות פרט בכל תחומי החיים. כל המשימות הללו כמובן נעשות יחד עם צוות מסור של שותפים ושותפות שיחד מנהלים את משימות ואתגרי החיים המשותפים שלנו.
גן שמואל קיבוץ מאוד מסודר מבחינת תקנונים והחלטות. אחד האתגרים הגדולים שאני שואב מהם סיפוק הוא ההתמודדות במקומות המורכבים שההחלטות שלנו פוגשות את הפרט. שם נדרשת יצירתיות, גמישות מחשבתית והרבה יחס אישי לחברים. באתגרים הללו כמו גם בליווי משפחות בעת פטירה, אני חש את החשיבות החברתית של התפקיד ואיך דרכם אני מתקרב אל האנשים.
ומה עם שחיקה?
לאורך כל השנים בהן מילאתי תפקידים חברתיים לא חשתי שחוק. התפקיד, העשייה שבו, והעבודה עם אנשים תמיד מילאו אותי. 5 שנים כרכז נעורים, 7 שנים כמנהל חינוך, 4 שנים (קדנציה) בתק"צ ו- 5 שנים מזכיר קיבוץ.
ברוב התפקידים שעשיתי, אנשים מתחלפים הרבה קודם. אני נשאר. אני אוהב ללכת בדרך הארוכה בכל תפקיד שאני עושה עד שאני חש מיצוי.
כמעט שנתיים וחצי מהקדנציה שלי כיהנתי בחצי משרה לצד חצי משרה תובענית כעובד חוץ. ההתמסרות המלאה שלי לתפקיד החלה בספטמבר 2020 אז התחלתי לכהן במשרה מלאה. איני מרגיש שחוק. להיפך. אני מרגיש שלא מציתי ושיש לי עוד מה לתרום.
5 שנים נוספות! זה לא יותר מדי זמן?
אני חושב שכן. 10 שנים הן המון זמן הן לקהילה והן לאדם המכהן בתפקיד חברתי-ציבורי כה מרכזי בקיבוץ. אבל אלה ההחלטות שלנו. זה מה שהמבנה הארגוני של הקיבוץ מחייב אותי. אם הייתי יכול לגשת לקדנציה שניה של 3 שנים הייתי עושה זאת. זה מרגיש לי הרבה יותר נכון. לא מן הנמנע שגם אקצר את הקדנציה השנייה בדיוק מהטעמים הללו.
איני בא לשכנע אף אחד להצביע עבורי וכמובן שאקבל כל הכרעה.
מהרבה בחינות היה לי הרבה יותר קל לחזור לעבודת החוץ שלי או לבצע את תפקידי הנוכחי בקיבוץ אחר. איני מחפש נוחות. דווקא תחושת השליחות הגדולה בקהילתי שלי ממלאת אותי הרבה יותר.
זהו. רק היה לי חשוב, טרם שיחת הקיבוץ, להסביר לכם קצת מדוע אני עושה מעשה כזה לא שגרתי...
תודה על הקריאה,
עילם
יש להתחבר כדי להגיב
