גיליון 48 | 09.06.2023
בשער: קבוצת לוטוס | בני ובנות המצווה צילום: גיל אורן
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
צילום: גיל אורן
הכירו את קבוצת לוטוס
אלון טבת | הדר עמרי | טליה כהן
יואב ציפרוט | יואב רון | יונתן יגאל
יותם יגאל | יקיר זאודרר | ליאור אטיאס
מיקה ציפרוט | מעיין כהן | נגה בארי
נעמה ניב | עדי גולן | עמרי אלון
חוגגים הערב!
יום ו' | 09.06 | 20:00
על דשא בית אורי
להתראות
יש להתחבר כדי להגיב
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
חברות וחברים שלום
ביום שני האחרון אירחנו בקיבוץ פעילות של "מטה מול מטה" משלושת הקיבוצים: ג"ש – בארי – רמת יוחנן.
הפעילות אורגנה ע"י רכזי המטה השיתופי במטרה לקיים למידת עמיתים בקרב שלושה קיבוצים שיתופיים הדומים בגודל האוכלוסייה.
במהלך הפעילות נפגשנו יחד, כ-20 נציגים מכל קיבוץ בתפקידי ניהול מקבילים, לטובת למידה משותפת.
הגיעו מנהלים מהתחומים הבאים:
חינוך, בריאות, תרבות, מזון, רכב, צעירים, קליטה, בניה ודיור, פרט, נוי, מש"א, ריכוז שירותים, ריכוז משק ומזכירי קיבוץ.
לאחר ארוחת בוקר משותפת בבית אורי, כל קיבוץ הציג מצגת קצרה של "תעודת הזהות" שלו שכללה נתונים דמוגרפיים, אתגרים חברתיים ותיאור כללי של העוגנים הכלכליים.
עיקר היום הוקדש למפגשים אינטימיים בין המנהלים המקבילים של כל תחום מ-3 הקיבוצים. שם התקיימה הכרות אישית וכן שיחות של שיתוף באתגרים מקבילים.
לאחר ארוחת הצהרים קיימנו סיור קצר בקיבוץ והתכנסו חזרה בבית אורי להצגה מעניינית של התהליכים החברתיים המתקיימים בכל קיבוץ באשר לאורחות החיים.
מעבר לאווירה הטובה ולבניית רשת תקשורת עם תפקידים מקבילים בקיבוצים שיתופיים הדומים לנו בגודל הדמוגרפי, מצאנו שלמרות הפערים הכלכליים הגדולים בין הקיבוצים, האתגרים עמם כולם מתמודדים מאוד דומים.
היה מעניין ומלמד לשמוע על הדרכים בהן שאר הקיבוצים מתמודדים עם אתגרים הדומים לשלנו וגם לדייק היכן יש פערים בין הקיבוצים.
אנו מקווים שכל מנהלי התחומים השונים הפיקו מהיום הזה את המירב.
אנו רוצים מאוד להודות ליניב ודניטו מהמטה השיתופי ולכל מי שלקח חלק בארגון היום הזה מקיבוצנו.
הפידבק שקיבלנו מהאורחים היה מחזק ומפרגן.
עד הפעם הבאה, שבת שלום
איריס ועילם
יש להתחבר כדי להגיב
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
לצפייה בשיחה (04/06) - לחצו
חברות וחברים שימו לב:
קיבלנו מספר תלונות שההצבעה המתנהלת כעת בנושא הקבורה לא מספיק ברורה.
נחדד: ההצבעה היא על ההסתייגות של שלמה בן-זאב לדחיית יישום המעבר לקבורה במכפלות ב-5 לשנים לינואר 2029.
בגלריה מעלה מצורפת תמונה להמחשה:
בחירה באגודל ירוק = תמיכה בהסתייגות
בחירה באגודל אדום = התנגדות להסתייגות
שבת שלום
יש להתחבר כדי להגיב
בישיבת המזכירות שהתקיימה ביום ד' ה-31.05 דנו בסוגיות ופרשנויות של חברות וחברי המזכירות העולות מהשאלון הציבורי.
יש להתחבר כדי להגיב
חברות וחברים יקרים
במהלך החודשיים האחרונים המזכירות קיימה מספר פגישות בהן ניתחנו יחד את תוצאות השאלון הציבורי, הבענו את הפרשנויות האישיות שלנו, חידדנו הסכמות (וגם מצאנו מחלוקות) והתכנסנו יחד לגיבוש השלב הבא של תהליך הלמידה הציבורי.
הדיונים במזכירות, בדומה למתרחש בציבור, מורכבים מקולות רבים ומתפיסות שונות.
זהו שיח מורכב ומאתגר שהמזכירות לקחה על עצמה להוביל קודם כל בתוכה ולאחר מכן גם ברמה הציבורית הרחבה.
ברצוננו לצעוד יחד, בהסכמה רחבה ככל שניתן, לעבר תהליך למידה ציבורי שקוף שמטרתו ללמוד מקיבוצים אחרים על דרכים שונות לשיפור איכות החיים המשותפים שלנו.
אנו מודעים לכך שתהליך הלמידה מעורר תחושות מגוונות בציבור. יש מי שהלמידה מקיבוצים שונים מעוררת בו דאגה גדולה מתוך חשש שהיא תוביל לשינוי עתידי משמעותי של הקיבוץ, יש מי שמייחל לה ותולה בה תקוות גדולות וביניהם יש ציבור גדול המעוניין ללמוד מבלי שהנושא מעורר בהם סערת רגשות. אנו מודעים היטב למתח הציבורי, ומבטיחים לקיים תהליך למידה רגיש, המתכתב בתכניו עם הרצונות המגוונים שעלו בשאלון.
חשוב לנו מאוד שכוווולם ירגישו חלק מתהליך הלמידה ושהם מוזמנים, ללא קשר להשקפתם האישית, להגיע למפגשים ולקחת בהם חלק פעיל.
מתוך תוצאות השאלון עולות מספר נקודות מהותיות:
1. מרבית המשיבים מעוניינים להמשיך ולחיות בצורת חיים שיתופית.
2. יש קונצנזוס מוחלט בקרב המשיבים באשר לשימור מערכות הליבה של: ערבות הדדית גבוהה, חינוך איכותי, חיי חברה ותרבות עשירים ושותפות במגזר העסקי.
3. מרבית המשיבים הביעו רצון להגדלת העצמאות אל מול התלות במערכת, הגדלת האחריות האישית על תקציבם והביעו עניין בחיבור שבין פרנסה לתקציב הפרטי.
4. מרבית המשיבים מעוניינים בהמשך תהליך למידה אודות שינויים והתאמות שקיבוצים אחרים ביצעו במטרה לשפר את איכות חייהם.
לאור כל זאת, ומתוך תוצאות השאלון שיש לגביהן הסכמה רחבה בקרב המשיבים, המזכירות מעוניינת להמשיך לחקור וללמוד יחד עם שאר הציבור, אודות פתרונות וכלים שנמצאו בקיבוצים אחרים (שיתופיים ומתחדשים כאחד) להתמודדות עם החולשות שלנו ולשיפור איכות החיים המשותפים שלנו.
על-מנת להתקדם בעיצוב תהליך הלמידה, המזכירות מגבשת בימים אלו צוות היגוי מצומצם המורכב מחברי מזכירות ומאזרחים.
עם גיבושו במהלך יוני, הצוות יחל את עבודתו. לאחר שיגבש הצעה לתהליך הלמידה הציבורי היא תוגש לדיון ואישור במזכירות. נמשיך לעדכן את הציבור לאורך הדרך.
אנו מקווים שלפנינו תהליך מעניין ומלמד ושציבור גדול יבחר לקחת בו חלק.
בברכה,
איריס ועילם
וכל חברות וחברי המזכירות המורחבת
יש להתחבר כדי להגיב
חברות וחברים שלום
בעוד כשלושה שבועות, בימים רביעי וחמישי ה-28-29.06, חלק מעובדי ענף המזון חוגגים את חג הקורבן - עיד אל אדחא.
אנא עזרתכם בימים אלו על מנת לעזור לנו לשבץ את העמדות הנדרשות.
מצ"ב קישור לטבלת מתנדבים/ות, אנא הירשמו (יחסוך לנו טלפונים).
הראו שוב את רוח ההתנדבות המוכרת!
בברכה,
ארנוןיש להתחבר כדי להגיב
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
צילם: אופיר נחמיה
אנחנו כבר בחודש יוני
ויש הרבה מה לספר
אחרי 20 שנות הפסקה, חזרנו השנה לגדל עגבניות תעשייה.
הסיבה שהפסקנו לגדל הייתה שהחלקות שלנו נהיו מאולחות בעלקת (צמח טפיל שמתלבש על שורשי העגבנייה), ו-וירוסים שונים שהתלבשו על הצמח, מה שהביא לירידה משמעותית ביבולים. היום יש פרוטוקולים של טיפולים והחלטנו להחזיר את הגידול למחזור שלנו בתקווה לעונה מוצלחת.
תקופה זו היא גם קו פרשת מים של יבול האבוקדו בעונה הקרובה: מטע האבוקדו פורח בעונת האביב, עונת מעבר המאופיינת בשרבים בשל הפרש טמפרטורות גדול בין הים התיכון לארץ (הסברים מפורטים אצלי בפרטי או בחיפוש גוגל קצר).
בחודשי האביב הפרחים של האבוקדו מופרים על ידי הדבורים והופכים לחנטים (פירות קטנים בגודל של אפונה). הבעיה היא שבשלב החנטה העץ מוציא הרבה אנרגיה, ובחמסין הוא עלול להפיל את החנטים.
אצלנו המצב בסדר ובעוד כשבועיים נדע להעריך את היבול הצפוי לעונה הקרובה.
בנוסף אנחנו מתארגנים לנטיעת מטע חרובים בדמיירה, בשבוע הבא נתחיל לשתול אבטיח, ותחמיצי הקיץ גדלים יפה.
השבוע נפרדנו מקבוצת פקאן
שמסיימים את המוסד
הפקאנים הגיעו אלינו בתחילת הקורונה לשתילות האבוקדו ומאז הם חלק מהענף.
חבורה מדהימה של מנהיגים קטנים, עם יכולת לסחוף ולהוביל אחריהם ותמיד בצורה נעימה וחברית. לנו בצוות הם נתנו תחושה של ביטחון ושאפשר לסמוך עליהם. וסמכנו. פעם זה להוביל צוות של מוסדניקים צעירים לעישוב או קיטום במטע, ופעם זה לשבת על טרקטור ולחרוש או לעשות משתת.
זילי, אלעד, ביטון, נועם וחנני היקרים, כבר דיברתי עם מש"א שאמנם אתם כבר לא במוסד אבל אתם לגמרי ממשיכים לעבוד איתנו עד שנת השירות.
תצאו, תחוו, תחגגו, תתגייסו ותחזרו הביתה לגד"ש.
סופ"ש נעים,
שחריש להתחבר כדי להגיב
הי"בניקים מסכמים תקופה
כמה שנים אתם עובדים בגד"ש?
עידו אלעד ורן חנני: 4 שנים
נועם ניב נחמיה: שנתיים וחצי
עומר ביטון: 3 שנים
איך הייתה החוויה? מה אתם אוהבים בעבודה בגד"ש?
עידו: חוויה ממש טובה, אתה לומד הרבה מאוד. אתה עם הרבה חבר'ה כל הזמן וכל פעם יש עבודה אחרת, לא כמו גנים או רפת. אני אוהב את העבודה עם הידיים ואת זה שהיא משתנה כל הזמן, ואת ארוחת הבוקר..
נועם: אני אוהב את הגד"ש כי זה לעבוד עם כל החבר'ה, זה לעשות חיים ולהתגבש, וגם כשקשה עוזרים אחד לשני. הבוסים הם הכי גברים והכי טובים בעולם, וזה פשוט כיף לעבוד בגד"ש.
רן: חוויה טובה מאוד, הגד"ש הופך לבית של כולם ועובדים כל המוסדניקים ביחד. אני אוהב את הצוות של המבוגרים, שמנהלים את הענף בצורה מדהימה שנותנת רצון לבוא לעבוד אצלם.
עומר: חוויה מטורפת, הצוות מדהים. אוהב את האווירה הטובה שיש בזמן העבודה והיחס של הצוות לנערים.
רגע הכי משמעותי, סיפור או אנקדוטה מעניינת, פדיחה שקרתה לכם או לחבר בעבודה ואיך התמודדתם איתה...
עידו: כמעט הפכו אותנו עם העגלה ושמעון הגיע והציל.
נועם: הייתה פעם אחת שהיה ממש קשה. קטפנו אבוקדו, הייתה שמש חזקה, עבדנו עד מאוחר והיה לכולם קשה. נעזרנו אחד בשני ועברנו את זה, היינו שם אחד בשביל השני.
רן: הרגע הכי משמעותי בשבילי בגד"ש היה כשבאתי לעשות שעות לחו"ל והעבודה שנתנו לי זה לקחת טרקטור גדול לבד ולנסוע לעשות עבודות בשדה.
עומר: אחד הפועלים התאילנדים שם עכבר מת בארגז הכלים של הקלאב-קאר. זרקתי את העכבר על שאר החבר'ה שעבדו והוא התעצבן כי רצה לאכול אותו..
על מה אתם רוצים להגיד תודה והאם אתם רואים את עצמכם חוזרים לעבוד בגד"ש בעתיד?
עידו: תודה על התמיכה ועל הסבלנות. אני רואה את עצמי חוזר אחרי צבא לשנה שנתיים עבודה.
נועם: אני רוצה להגיד תודה לכולם על התמיכה ועל הצוות הנדיר שהיה לנו שם, גד"ש זה משפחה.
רן: אני רוצה להגיד תודה לכל הצוות שאחראי על הגד"ש. על זה שאתם יודעים לעזור כשצריך, לתת לנו אחריות כשאתם סומכים עלינו, ועל זה שנהייתם בית בשבילי ובשביל כל שאר העובדים.
עומר: תודה על הכל. על רגעים מצחיקים ומלמדים שלא היו יכולים לקרות בשום מקום אחר, על היחס שתמיד הרגשנו רצויים ושאנחנו חלק אמיתי מהצוות שתורם לגד"ש. מקווה מאוד שתהיה לי הזדמנות לחזור ולעבוד עוד בגד"ש ובכל מקרה בטוח שאשמור על קשר עם הצוות.
מרגשים ואלופים,
תודה על שיתוף הפעולה,
שבת שלום ובהצלחה בהמשך!
יש להתחבר כדי להגיב
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
ברלריה זוחלת
Barleria Repens
משפחה: קוציציים Acanthaceae
מוצא: דרום אפריקה
סוג הצמח: עשבוני רב שנתי, משתרע
מיקום: השביל בין טוקטלי ב' ל-ג'
שלום לכולם
לרוב אני כותב כאן על עצים או צמחים גדולים שצריך להרים את המבט למעלה על מנת לראות ולהעריך אותם. השבוע נוריד את המבט למטה על מנת לפגוש את הברלריה.
ברלריה זוחלת, עשבוני רב שנתי, משתרע, צומח מהר, גובה 30-60 ס"מ, פורח באביב ובקיץ עם פרחים אדומים/ורודים/סגולים יפים, עלווה מבריקה במקצת, ונדיר בקיבוצנו.
ראיתי אותו לפני מספר שבועות לראשונה בטיול בישוב אחר בארץ והתלהבתי ממנו, וחשבתי לעצמי "מעניין למה אין לנו אותו בקיבוץ...".
אבל השבוע ראיתי אותו שוב בשכונת טוקטלי, על השביל שעובר בין טוקטלי ב' ל-ג'. באמת שקשה למצוא צמחים שאין בכלל בקיבוץ הבוטני שלנו, הודות לניצן טל ורחל שי שאהבו לנסות צמחים חדשים.
אני חושב שאתחיל להשתמש בו קצת יותר, אז בעתיד תוכלו לראות אותו גם במקומות אחרים, מחוץ לטוקטלי.
סופ"ש נעים,
ניר וצוות הנוי
יש להתחבר כדי להגיב
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
תרבות צעירים גאים להציג:
שיחה פתוחה עם אלן ווקר
על זהות טרנסג'נדרית,
על תהליך שינוי מגדרי בקיבוץ ומחוצה לו,
על גאווה וקהילה.
יום ראשון | 18.06 | 20:30
פאב הביצה
מוזמנים ומוזמנות באהבה
יש להתחבר כדי להגיב
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
ביום שלישי האחרון, בהובלת גבריאל דאונוב, אירחנו אצלנו בדק את פלוגה ב' מגדוד 17 של חטיבת גולני וקרוביהם, כ-200 איש, לציון חמישים שנה לקרב הראשון על החרמון במלחמת יום הכיפורים.
אני, בתור "הבת של", שנולדה יותר מעשור אחרי המלחמה, ידעתי שאבא לחם במלחמה בחרמון וידעתי גם שנפצע, אבל זהו בערך. בכל שנה אבא נוסע לטקס בחרמון, ועד יום שלישי האחרון לא חיברתי את הנקודות לכדי תמונה ברורה, לא הבנתי שאבא שלי גיבור מלחמה!
במכת הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים הסורים כבשו את המוצב ”ישראלי” שבחרמון ולכדו בו חיילים ישראלים. הפלוגה של אבא, שנשלפה בסיום קורס מ"כים, הייתה חלק מהכוח שנשלח ביום השני ללחימה (08.10.1973), במטרה לשחרר את החרמון מידי הסורים.
המודיעין שקיבלו לא היה מספיק מדויק. הם נקלעו למארב סורי במהלכו ספגו אש כבדה עד שנאלצו לסגת, כאשר הפלוגה מתמודדת עם כמות גדולה של פצועים והרוגים.
במהלך הערב הלוחמים הוותיקים הוקירו את אלו שאינם - הגיבורים שנפלו בהגנה על המדינה, סיפרו עליהם ונזכרו בהם. בנוסף, צוות צילום של תאגיד השידור הישראלי - כאן 11 - נכח באירוע ותיעד את המפגש המרגש.
כל הערב הסתובבתי בתחושת הוקרה והערכה כלפיהם. כמה מיוחד להסתובב בין החבורה הזאת של הגיבורים, שרק על חלקם אפשר לראות את שעברו במלחמה. מצאתי את עצמי תוהה מה מתחולל אצלם מתחת לפני השטח, ואיזה זכות נפלה בחלקנו לארח אותם ולשמוע את הסיפורים שלהם.
תודתנו הגדולה לכל החברים והחברות שהתגייסו לעזור באירוע, ובמיוחד לאורי עמיר שניגן ושר, לטל רותם שחיבר והפעיל את המסכים והמקרן, לגן שמואל מזון על תרומת המיצים, לקארן ונתי רכזות התרבות ולצוות ההגברה - המוסדניקים המקצוענים.
שבת שלום,
מעין דאונוב
יש להתחבר כדי להגיב
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
ספריית הילדים מציינת את פתיחתו
של חודש הספר העברי
תודה רבה לסבא עמית שניגן לנו במנדולינה! שרנו שירי ביכורים ושירי ילדים, ואפילו רקדנו לצלילי 'עוגה עוגה'.
היה ממש כיף ומקסים!
ספריית הילדים פתוחה לעיון,
הפעלות וגם להשאלות,
בכל יום שני החל מהשעה 16:00.
להתראות בספרייה
יש להתחבר כדי להגיב
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
חברות יקרות, חברים יקרים
בגלריה מעלה תוכלו לראות תמונות מסדנת הקרמיקה עם מיכל שבולת.
מצורפת תכנית הפעילויות לשבוע הבא.
ביום חמישי יתקיים מפגש אחרון עם נערות ונערי בית ספר ”תום”, לפני יציאתם לחופש הגדול. כולם מוזמנים, גם מי שלא נכח במפגשים הקודמים.
התכנית אינה מחייבת הגעה לכלל הפעילויות. ניתן לבחור לאילו פעילויות להצטרף.
כתמיד, עותק מודפס של לוח הפעילות החודשי ניתן לקבל אצלנו.
בואו בשמחה!
צוות בית נחמה
יש להתחבר כדי להגיב
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות
”היי תוכנה, כתבי לי בבקשה ביקורת ספרותית על מגלן ועל ככה זה היה” – כך הורה האחיין שלי לתוכנה שתכתוב לו יומן קריאה על ספר באנגלית (מטלה מבית הספר,) וקיבל מצוין…
אני אוהבת לקרוא ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות. אולי בגלל שאני אוהבת גם היסטוריה, וביוגרפיות הן תמיד סיפור היסטורי דרך הסיפור האישי. ביוגרפיה טובה מתארת את הקשר צמיחתו של נשוא הביוגרפיה. עמוס עוז ב”סיפור על אהבה וחושך” התחיל את סיפורו בתיאור הסבים שלו בירושלים, וסיפר על סבתו שאהבה מאד ניקיון, ושנאה את המיקרובים בלבנט.
לאחרונה מושמת חשיבות רבה על סיפור סיפורים, סטורי-טלינג, כיון שסיפורים אישיים מארגנים את המציאות, ועוזרים לנו לזכור יותר טוב. אנו זוכרים דרך סיפורים. ביוגרפיות טובות תמיד מתארגנות סביב נרטיב/ים מסוימים.
ביוגרפיות מוצלחות נותנות הקשר היסטורי ודורי, היכן האדם צמח, ולמה התעצב ככה. זכורה אמרתו של צ’רצ’יל, שכתב על עצמו ביוגרפיה רבת כרכים: ”איך אני יודע שההיסטוריה תאהב אותי? אני כתבתי אותה”.
בשנים האחרונות בורכנו בביוגרפיות ובאוטוביוגרפיות מצוינות. האחת – מגלן של סטפן צוויג (1881-1942): צוויג כתב את הביוגרפיה על פרדיננד מגלן (1480-1521) בשנת 1938, והיא תורגמה ויצאה לאור ב2020.
צוויג, שכתב בסוגות שונות, הרבה לכתוב אוטוביוגרפיות, בין השאר על מרי אנטואנט, מרי סטויוארט ובלזק. את הביוגרפיה על חייו העולם של אתמול שלח למו”ל יום לפני ששלח יד בנפשו יחד עם אשתו בהיותם בעיירת נופש בברזיל, ”מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה” ובשל דאבון לבו “על חורבנה של מולדתו הרוחנית אירופה”. לאחרונה היא יצאה בתרגום חדש, ואף היא מומלצת כמובן.
אניטה שפירא היא פרופסור אמריטה (כלומר פרופסורית שפרשה לגמלאות) להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, כלת פרס ישראל לשנת תשס”ח (2008) בחקר ההיסטוריה של עם ישראל, ומכותבות הביוגרפיות החרוצות בעברית. כתבה בין השאר את הביוגרפיות: ברל: ביוגרפיה, יגאל אלון: אביב חלדו, ברנר – סיפור חיים, ובן גוריון: דמותו של מנהיג. כעת, אחרי פרישתה לגמלאות, כתבה אניטה את האוטוביוגרפיה של עצמה: ככה זה היה – סיפור חיים.
להמשך לחצו עוד >
עודבישראל סוגת הביוגרפיה צוברת תאוצה רק בשנים האחרונות. זהו ז'אנר תובעני מאד, יש למצוא ולקרוא (בארכיונים, אצל קרובי משפחה וחברים) אלפי מסמכים, לראיין את מי שנותר בחיים ומכיר את נשוא הביוגרפיה, ולארגן את החומרים סביב נרטיב כלשהו.
לעתים יש להתעמת עם עניינים לא נעימים שבתחום הפרט, שיכולים להכעיס את נשוא הביוגרפיה, קרובי משפחה שנותרו בחיים, חברות וחברים. כמו למשל בביוגרפיה שאמנון דנקנר כתב על דן בן אמוץ, אשר בעקבותיה ובעקבות עניינים נוספים שנחשפו על חייו, בן אמוץ הפך לדמות מוקצית בתרבות הישראלית, אחרי שהיה גיבור תרבות, סופר ואמן במשך שנים רבות.
זוהי סוגה ”לא משתלמת”, כיון שהיא כרוכה במאמץ רב. לאחרונה קראתי את הביוגרפיה המצוינת שד”ר מוטי זעירא כתב על יגאל מוסינזון, ואני מחכה שיהיה לי זמן לקרוא את הביוגרפיות שכתב על תרצה אתר, נעמי שמר והמלחין דוד זהבי. קראתי כמובן גם את שתי הביוגרפיות שנכתבו על בנימין נתניהו, של בן כספית ושל מזל מועלם, כאשר הראשונה טובה יותר לטעמי.
שפירא, שאומצה בגיל צעיר, פותחת את ספרה בזיכרון של אמה המאמצת: ”האירוע המכונן התרחש כך (לפי סיפורה של אמא רוזה): הם הביאו אותה אליהן הביתה, הבית היה מלא אנשים, בני משפחה ובני עיר, אחד ממשפחה ושניים מעיר. והיה גם תינוק בבית. כל העיניים הופנו אליה. היא הייתה מנומסת ונחמדה. אכלה ושתתה בפה סגור ואמרה תודה. ואחר כך אמא רוזה עשתה לה אמבטיה, הלבישה אותה פיז'מה חדשה, השכיבה אותה במיטה מוצעת בכלי מיטה רעננים ומעומלנים וכיסתה אותה. ומסביב עמדו כל בני הבית, כולם בני עשרים עד ארבעים. חוץ מהתינוק לא היו שם ילדים, וגם לא זקנים. והיא אז אמרה, מן הסתם בחיוך של ילד שיודע שגורלו מוטל על כף המאזניים ובעורמתו מפעיל את קסמיו על המבוגרים: ”כל כך טוב כאן. אני יכולה להישאר פה?” באותו רגע, (לפי הסיפור של רוזה) החלו הדמעות להישפך כמים. כל אחד נזכר בילדים שלא שרדו. אחים, אחיות, בנים, בנות, שלא נולדו. שיכלו להיוולד, ושאולי גם לא ייוולדו בעתיד. זה היה רגע של פורקן, של אבל על העבר שנכחד, ואולי גם של תקווה לחיים חדשים. זו הייתה ההתחלה.” (עמ' 7).
אניטה כותבת על עצמה בגוף שלישי: ”היא הייתה אמורה להתחיל את לימודיה. לפי אזור הרישום היא השתייכה לבית הספר יבנה. אבל בית הספר בלפור היה קרוב יותר לבית, וגם נראה טוב יותר. המנהלת יהודית הררי, סופרת, מחלוצי ארץ ישראל ובוניה, אישה דעתנית, סירבה להיענות לבקשת רוזה, העולה החדשה, לקבל את הילדה לבית ספרה. רוזה הורתה לילדה להמתין לה מחוץ לחדר המנהלת, נכנסה לחדרה של הררי וסגרה את הדלת אחריה. כשנפתחה הדלת, היא התקבלה לבית הספר בלפור. היא לא ידעה אז שכדי לשכנע את המנהלת, פרסה רוזה לפניה את תולדות חייה הקצרים, ושהכל נרשם בכרטיס של אחות בית הספר.” (עמ' 19).
”היא נרשמה לכיתה א', את שמה החליפה המורה לחנה, ואמא רוזה הכינה לה כיסוי רקום לספר הקריאה הראשון שקיבלה, ועליו פרח והשם ”חנה”. הפעם היא התמרדה: אני אניטה, ואניטה אשאר. די לנשף המסכות! וכך היה. מעכשיו אני אניטה, אין יותר זהויות מתחלפות.” (עמ' 19).
במבוא לספרו מגלן, צוויג מסביר את הדחף שגרם לו לספר את סיפורו של מגלן: הרגש שגרם לו לכתוב את הספר הוא רגש הבושה. צוויג הפליג באוניה מפוארת לארגנטינה, נהנה מאד מהמסע, ומכך שעל אוניית הקיטור המפוארת עליה הוא מפליג אין את טרדות היומיום. אבל אחרי שבוע - מאס בהפלגה, וחיכה כבר שהמסע יגמר והוא יגיע למחוז חפצו.
”לא עברה יותר משנייה אחת, אם בכלל, מרגע שזיהיתי את קוצר הרוח שלי – וכבר התחלתי להתבייש. הנה אתה נוסע לך בספינה שאין בטוחה ממנה, אמרתי לעצמי ברוגז, בהפלגה שאין נעימה ממנה, ולרשותך כל מותרות החיים... במלון זה שאין שני לו אתה יכול לבחור לך בשעת הארוחה כל מאכל וכל משקה, הכל מצוי לך בשפע, כבמגע קסם, כאילו נישא לכאן בידי מלאכים. אתה יכול להיות בגפך ולקרוא ספרים, ולחילופין מוצעים לך משחקי סיפון ומוזיקה וחברותא ככל שתתאווה. אתה נהנה מנוחות מלאה ומביטחון מלא. אתה יודע לאן אתה נוסע, יודע בדיוק את השעה שתגיע בה, ויודע שמחכים לך רעים, בלונדון, בפריז, בבואנוס איירס.. וגם בניו יורק יודעים בכל עת היכן נמצאת הספינה... זכור, קצר רוח שכמותך, זכור חסר נחת שכמותך, איך היו הדברים פעם!
השווה נא רגע בין ההפלגה הזאת להפלגות של פעם, ובעיקר למסעות הראשונים של אותם הרפתקנים נועזים שגילו למעננו את הימים הכבירים האלה, את העולם כולו, ובוש לך! שער בנפשך איך יצאו אז אל הלא-נודע בסירות הזעירות שלהם, בלי לדעת את הדרך, אבודים לגמרי באינסוף, חשופים בכל עת לסכנה, נתונים לכל גחמה של מזג האוויר לכל ייסורי המחסור. בלי אור בלילה, בלי משקה מלבד המים הדלוחים והמעופשים שבחביות ומי הגשמים שנאספו, בלי מאכל מלבד הצנימים הקשים ושומן החזיר המשומר והעבש, ותכופות, במשך ימים על גבי ימים, גם בלי התזונה הדלה ביותר. בלי מיטה ובלי מקום מנוחה, בחום השטני, בקור האכזר. ונוסף על כך המודעות שאתה לבדך, חסר ישע בשממת המים האכזרית הזאת. חודשים ושנים איש בבית לא ידע היכן הם, וגם הם עצמם לא ידעו אנה פניהם.
בדרכם ליווה אותם רק המחסור, המוות הקיף אותם באלף צורות בים וביבשה... איש לא יוכל להציל אותם ממחסור ומסכנה, איש לא יוכל להודיע על מותם, על טביעתם. רק התחלתי להרהר במסעות הראשונים של מגלי הארצות הללו, וכבר בושתי ונכלמתי בקוצר הרוח שלי. מרגע שהתעוררה, לא הרפתה ממני תחושת הבושה הזאת במשך כל המסע. המחשבה על אותם גיבורים אלמונים לא הניחה לי לרגע.
הלכתי לספריית הספינה, ובחרתי לי באקראי כמה ספרי מסע. ומבין כל הדמויות והמסעות מצאתי את עצמי מתפעל יותר מכל מפועלו של האדם, שלדעתי הגדיל לעשות יותר מכל בתולדות חקר הימים, פרדיננד מגלן. האיש שיצא מסביליה עם חמש ספינות זעירות, במטרה להקיף את כדור הארץ כולו. אפשר שמדובר באודיסיאה המפוארת ביותר בתולדות האנושות: מאתיים ששים וחמישה גברים נחושים יצאו לדרך, ומהם שבו לביתם רק שמונה עשר; שבו אמנם בספינה אכולת רקב, אך על תורנה הונף נס הניצחון העילאי.
בספרים שמצאתי לא נכתב הרבה על אודות מגלן, על כל פנים - לא מספיק לטעמי. לכן, המשכתי לקרוא ולחקור לאחר שובי הביתה, וגיליתי בתדהמה כמה מעט סופר עד כה במעשה הגבורה הזה, וכמה מעט מזה מהימן. וכפי שקרה כבר פעמים רבות, הבנתי שהדרך הטובה והמועילה ביותר להסביר לעצמי משהו שאיני מצליח להבין היא לתאר אותו גם לאחרים.
כך, ולמען האמת להפתעתי המלאה – נולד הספר הזה. כי בעת ששחזרתי בנאמנות את האודיסאה שלו על בסיס כל מסמך שהצלחתי להניח עליו את ידי, הייתה לי תחושה משונה שאני מספר משהו בדיוני, מתאר את אחד החזיונות הגדולים, את אחת האגדות הקדושות של האנושות.” (עמ' 7-8).
לא אספיילר לכםן לגבי סופו של מגלן, יתכן שתרצו לקרוא בעצמכםן...
קריאה נעימה ושבת שלום,
אסנת פיינזילבר ברדה
יש להתחבר כדי להגיב
מטפלות בעניינים
(צרפת, 2022)
אנג'ל, צעירה מחוף השנהב, מצליחה להסתדר בחיים הודות לחוצפתה ולקסמה האישי. כדי להתחמק מחבורת בריונים, היא מתקבלת לעבודה כמטפלת של ארתור, ילד בן שמונה מהשכונות היוקרתיות בפריז.
אנג'ל מתוודעת לתנאי העבודה של המטפלות האחרות ולמצבן הרעוע ומחליטה לקחת את העניינים לידיה. תחת עינו המעריצה של ארתור ובעזרתו של אדואר, עורך דין צעיר שנשבה בקסמה, אנג'ל תילחם להביא צדק לחברותיה.
לרכישת כרטיסים ופרטים נוספים
לחצו כאן
חברי וחברות הקיבוץ מוזמנים לרכוש כרטיסים (30 ש"ח) גם דרך שלומית אלוני כחצי שעה לפני ההקרנה, בכניסה לפואיה
יש להתחבר כדי להגיב
חידת תרתי משמע
א' עד ש' ולאחריו הלבן עם בית.
בהלוך זה יריד המעודד קריאה,
ובחזור נראה מדף סך הכל עם טחב.
(4,4)
שלחו את התשובה למייל שלנו:
AlonGS@ganshmuel.co.il
בין הפותרים.ות נכונה יוגרל שי צנוע
שיחכה לזוכה בתא הדואר
פתרון החידה הקודמת: פה קבור הכלב
השיבה נכונה וזכתה בהגרלה: רוני צוק בראון
יש להתחבר כדי להגיב
שישי-שבת, 09-10.06
השיבוץ הבא | שיבוץ ז'
שישי-שבת, 16-17.06
יש להתחבר כדי להגיב
תודה לכל מי שנתנו יד להוצאת העלון
ככל והדבר אפשרי, העלון מנוסח
באופן המתאים לכל המינים.
במקרים בהם הנוסח איננו כזה,
אנא קבלו זאת בהבנה.
תגובות, שאלות, רעיונות ושאר ירקות
יתקבלו בברכה כאן או במייל:
AlonGS@ganshmuel.co.il
להתראות בעלון הבא,
איילת ייטב
יש להתחבר כדי להגיב
כל הזכויות שמורות לקיבוץ גן שמואל © 2022
Powered By emilion
