סוף דצמבר, זמן של סיכומים,. 2023, איזו מן שנה, כזו שכולנו היינו רוצים לשכוח, לשים מאחורינו ולהתחיל מהתחלה.
קשה לראות לאן ממשיכים מכאן, מעבר לכך שהעתיד מלא בערפל סמיך, גם ההווה מאתגר אותנו בכל פעם מחדש.
שאלות שנשאלות בלשון עבר מנסות למצוא תשובות של כאן ועכשיו, ולא תמיד יש די מהן שיניחו את הדעת.
מה עשינו? | ניסים מנחם
מה עשינו לא נכון, שכעת צריך לתקן,
האם מכל הלא ולא, נמצא את הכן?
עשינו כך, עשינו כך, ורק שלא נשכח,
שבשביל לעשות שינוי, צריך מהפך.
יותר ויותר לוותר, לקבל, להיפתח.
נשתדל לשחרר, להרפות, להימתח,
ונקווה שהשמש תזרח, והפרח יפרח.
השבוע הקשבתי לראיון עם איריס חיים, אימו של יותם חיים ז"ל אשר נחטף ב7.10, ונהרג בשוגג מירי כוחותינו. איריס, בענווה מופתית דיברה את הכאב בצורה ייחודית ומעוררת השראה. בין דבריה, סיפרה על יותם הבן, שהתמודד עם קשיים נפשיים לאורך חייו, ועבורו כל יום היה בחירה מחודשת ולא אוטומטית בחיים.
שמעתי את מילותיה והרגשתי שהיא מתכוונת לכל מילה שיצאה לה מהפה, היא אמרה שיותם עזר לה לפתח מיכל של חמלה וחוסר שיפוטיות. זה ככל הנראה גם מה שגם עזר לה בעיבוד האבל האישי שלה, ובכך מבקשת מכולנו להכניס קצת יותר חמלה בחיינו.
אני מאחלת ששנת 2024 תהיה שנה בה תהיה לנו הזכות לחיות בשלום, חמלה, פחות שיפוטיות, פחות כעס, פחות פחד (באישי, בבינאישי, בקהילתי, בארצי והלאה...).
אין טעם לאחל שהדברים יחזרו להיות אותו הדבר, מתוך הבנה שמה שהיה היה חייב להשתנות, ועכשיו כבר ישנה הסכמה גורפת – חובה להשתנות.
תן לי את | ניסים מנחם
תן לי את כוח הרצון, לעשות את הדבר הנכון,
נאמין ראשית כרעיון, שאין ראשון ואין אחרון.
להאמין בשאלה, כסימן במצב נתון,
יוצרת מחשבה עגולה, שמחפשת כיוון.
אז תן לי כאן וכעת, את מה שבא לך לתת,
תן לי את כוח הרצון, ותן לי לתת.
שבת שלום אחרונה לשנת 2023, שלום ולא להתראות.
ושנזכה לראות את כל החטופים והחיילים בבית במהרה!
ליאן
