משולחן המזכירים | איריס ועילם
חברות וחברים
על מנהגים ומהויות – לרגל ט"ו בשבט
בשוליים של לוח השנה, בין חג החנוכה הטובל בצהלות ילדים פירומנים החוגגים עוד ניצחון של העם היהודי על אויביו לבין שמחת השכרון עד שלא נדע בפורים – שגם שם נצחנו כמיטב המסורת את אויבנו, מתחבא לו חג צנוע ושקט שאפילו לא קיבל יום חופש ממשרד החינוך אך הציונות הפכה אותו לחג ערכי ויפה המחובר לאדמה.
מה שהתחיל בתורה כמועד כמעט חסר חשיבות, קיבל צבע ותוכן מחודש עם הגעת התנועה הציונית ארצה. מה שלא התחדש ואף השתמר לאורך השנים הוא המנהג של אכילת פירות יבשים במועד זה.
מדובר במצווה של יהדות התפוצות, שהיה נהוג לקיים במועד החגיגי של ט"ו בשבט, של אכילת פירות מארץ ישראל ובכך גם לחוש קרבה אל הארץ. כיוון שפירות רגילים היה קשה לשנע באוניה, העבירו פירות יבשים כמו תמרים ושקדים, שבניגוד לפירות רגילים לא התקלקלו במהירות.
המנהג השתרש כה חזק עד כי גם בארץ ישראל, למרות שניתן היה להחליף את הפירות היבשים בפירות טריים שצמחו באדמת הארץ, הדבר לא קרה. וכך, התקבע לו מנהג שהתרחק אט אט ממהותו ונותר חלול. יתרה מכך, מרבית הפירות היבשים שאנו קונים ואוכלים בט"ו בשבט – מקורם בכלל בטורקיה. מעורר מחשבה?
אנו רוצים לאחל לנו כקהילה שמצד אחד נדע לשמר את המסורות שלנו, את המנהגים והטקסים ומנגד – שתמיד נישאר מחוברים למקורות שלהם, למהות ולתוכן שהם אמורים לייצג בחיינו. ועוד נאחל לנו שנדע באומץ לשאול שאלות ולספק עליהן תשובות מתוך הקיים או מחידושים ופיתוחים. העיקר שנעשה זאת יחד.
שבת שלום וחג שמח
איריס ועילם
יער | נעם חורב
במחקרים שנעשו ביערות עצומים
הגיעו לממצאים די מדהימים
ולמסקנה אחת חד-משמעית:
העצים מתקיימים בערבות הדדית
מתחת לשטח, עמוק באדמה
מסתעפת רשת שורשים מרשימה
מעין צנרת מפותלת, מלאה בנשמה
שמחברת את היער לרקמה אחת שלמה
המחקר העלה, שכמו בקהילה -
העצים מגלים זה לזה חמלה
מניידים ביניהם משאבים יקרים
מים, מזון ואינספור חומרים
בעיתות מצוקה, בשרב, ברוחות
הם חולקים זה עם זה נחמה וכוחות
יוצאים מגזעם כדי לעזור
וחולקים מהשפע כשבא המחסור
והרי זה מובן
והרי זה לא סוד -
יש לאדם עוד הרבה מה ללמוד
בימים של ייאוש
של כאב
ושל צער
מהעץ הפשוט השוכן לו ביער.
שיהיה לכולנו ט"ו בשבט של צמיחה ונתינה!
יש להתחבר כדי להגיב
