היא מגיעה ממשפחת הסוככיים, שחברים בה גם צמחים נוספים שמשמשים במטבח: סלרי, שומר, שמיר, אניס וכמובן, איך לא – הפטרוזיליה (לשאלת השאלות – איך מבדילים ביניהם לעזאזל?! נגיע בסוף…)
הכוסברה מקורה בדרום אירופה ובמזרח התיכון, כולל ישראל, אך כיום צמח זה נפוץ בגידול מתורבת בעולם כולו. בצמח הגד משתמשים להכנת מאכלים רבים. השימוש העיקרי נעשה בעליו של הצמח, אך ישנו שימוש גם בזרעים ובגבעול לצרכי הכנת מרקים, תבשילים ועוד.
כמה היא נפוצה בעולם כיום?
עלי כוסברה משמשים את תושבי פרו כמעט בכל תבשיל. אצל המצרים נהוג לשים עלי כוסברה במרקים. בדרום מזרח אסיה (תאילנד, קמבודיה, וייטנאם...) הם משמשים לסלטים, ומנגד לתבשילי דגים ובשר בצורות הבישול השונות. עיקר השימוש בזרעים (טחונים כשלמים) נעשה באפיית לחמים, בהכנת ליקרים, ג'ין ואפילו בסוג של בירה בלגית. זרעי כוסברה מהווים מרכיב מרכזי בתערובת התבלינים גאראם מסאלה ומרכיב מרכזי גם בתערובות קארי שונות.
השמן האתרי שמופק מזרעי כוסברה משמש למתן טעם לממתקים, קקאו, שוקולד וטבק, וכמרכיב חשוב בתערובות תבלינים למוצרי בשר, לדברי מאפה ומשקאות אלכוהוליים. בקיצור – בכל מקום בערך...
בעוד שאת הגבעולים והזרעים ניתן לבשל במאכלים שונים, דווקא את העלים, בשל המרקם העדין שלהם מומלץ להוסיף לתבשיל רק ברגע האחרון, שכן הם מאבדים מטעמם ככל שהם מתבשלים.
מכיוון שהוא צמח עדין, המקום האידיאלי לאחסון עשב הגד הטרי הוא במקרר במכל אטום לאוויר, אחרי חיתוך של השורש. העלים לא נשמרים היטב ועדיף לאכול אותם בהקדם, מפני שהם מאבדים את הארומה שלהם כאשר הם מתייבשים או מוקפאים.
בעולם נערכו מספר מחקרים שבדקו האם יש קשר גנטי לשנאה לכוסברה, ולא נמצאו עד כה תוצאות חד משמעיות שקושרות בין השניים (למי שרוצה לקרוא קצת יותר, לחצו כאן). אבל מחקר שהצליב בין החיבה/סלידה לכוסברה לבין נתונים גנטיים, מצא שמדובר בהעדפה מולדת, התלויה בהימצאותו של גן מסוים שאחראי ליצירת קולטני הריח לתרכובות האלדהידים שמרכיבות את הריח של הכוסברה. אנשים בעלי קולטנים מסוימים יקלטו היטב את הריחות החיוביים של הכוסברה ולכן יזהו אותה כרעננה ומזמינה. אחרים בעלי קולטנים שונים לא יריחו את הריח הרענן, והריחות השליליים ייקלטו אצלם בעוצמה. הם יזהו אותה כסכנה ממש ולכן יירתעו ממנה כמו מרעל.
אך אל תאמרו נואש!!! למרות הנטייה המולדת, יש סיכוי לשינוי: לגנים יש רק השפעה חלקית על סלידה מכוסברה, וגם מי שנולד עם נטייה לסלידה מכוסברה, יכול לשנות זאת (אבל לא בכוח...)
אחד המינרלים העיקריים שהכוסברה תורמת הוא ברזל, הזמין במיוחד עם תוספת של ויטמין C. לכן כדאי בזמן שאוכלים כוסברה לתבל בלימון או בירקות אחרים שעשירים בוויטמין C. מינרל מרכזי נוסף הוא אשלגן, שהכרחי למערכת העצבים, העיכול והשרירים ומעורב בוויסות הנוזלים בגוף. כמו בכל הירקות והפירות גם עשבי התיבול עשירים בסיבים תזונתיים, המסייעים לתפקוד תקין של מערכת העיכול, לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם ותורמים לתחושת שובע.
הכוסברה מסייעת לבעיות שונות במערכת העיכול (גזים, עוויתות ועוד..) ומחקרים עדכניים מצאו שתוך כדי הסדרת פעילות הקיבה הכוסברה גם נקשרת לרעלים בגוף ולוקחת איתה אותם החוצה, והיא יעילה בניקוי הגוף ממתכות רעילות כמו כספית, עופרת ואלומיניום.
אז איך לעזאזל מבדילים בין כוסברה לפטרוזיליה? שאלת השאלות!
יש לי חבר שכל פעם שהיה עושה קניות היה מתבלבל, אשתו הייתה מבקשת כוסברה והוא היה חוזר עם פטרוזיליה ולהפך... עד שהוא מצא פתרון פשוט: בכל פעם היה קונה גם מזה וגם מזה...
כדי שלא תצטרכו גם וגם, אלה ההבדלים העיקריים:
- הריח – ההבדל הכי משמעותי בין השניים.
- מרקם וצבע העלים – עלי הכוסברה בהירים יותר משל הפטרוזיליה, עליה עדינים יותר למגע, עלי הפטרוזיליה מחוספסים יותר.
- צורת העלה - עלי הכוסברה משוננים יותר, יש להם ממש שיניים קטנות כמו של סכין, בפטרוזיליה הרווחים בין השיניים גדולים יותר..
- לפי השם – תקראו מה כתוב על האריזה...זאת הדרך הבטוחה היחידה להבדיל...
את הכוסברה של החממה ההידרופונית תוכלו למצוא במקרר בחדר האוכל וכמו תמיד בהזמנות השבועיות
