מזל טוב
מאי 2024
לישראל רפפורט
ביום הולדתך ה-75
לאיתן כוכב
ביום הולדתך ה-50
לשרון בארי
ביום הולדתך ה-50
זר ברכות
מכל בית גן שמואל
יש להתחבר כדי להגיב
גיליון 91 | 31.05.2024
פריחה יפה ומבשמת
התמונה באדיבות אליזבט כץ
מאי 2024
לישראל רפפורט
ביום הולדתך ה-75
לאיתן כוכב
ביום הולדתך ה-50
לשרון בארי
ביום הולדתך ה-50
זר ברכות
מכל בית גן שמואל
יש להתחבר כדי להגיב
מאי 2024
לאסנת ורן דגן להולדת הבת
לברוריה ויפתח צפוני להולדת הנכדה
למאשה ודורון להולדת הבן
לליאורה וגיל להולדת הנכד
לגבריאלה להולדת הנין
לאדווה ועידן פלד להולדת הבת
לדליה ואנדי רוטלידג' להולדת הנכדה
לשולה אלוני להולדת הנינה
בריאות ונחת להורים ולמשפחה
יש להתחבר כדי להגיב
מאי 2024
שני מאיר
יצאה לחופש צעירים
אביגיל ברדה
חזרה מחופש צעירים
ברוך שובך
והשתלבות נעימה בקיבוץ
יש להתחבר כדי להגיב
בישיבת המזכירות שהתקיימה ביום ד' ה-22.05 עלו לדיון הנושאים הבאים:
יש להתחבר כדי להגיב
< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
שלום לכולם
תודה רבה לתמי רימון ריינס היקרה שהקריאה לנו את הספר "שלושה שודדים" מאת טומי אונגרר.
ולכל החברים שהגיעו לקרוא ולהשאיל.
נחזור ונבקש להזכיר לציבור בבקשה לא להשאיר שקים עם בגדים, משחקים או ציוד בכניסה לבית החינוך.
תודה ולהתראות,
יש להתחבר כדי להגיב
מכירים את אורחינו המפונים
בהזדמנות זו, רוצה להזמין את מי שמעוניין להתראיין שנוכל להכיר מעט יותר טוב, ליצור איתי קשר בטלפון או בספריה.
בברכת שבת שלום,
אסנת פיינזילבר ברדה
יש להתחבר כדי להגיב
חג הביכורים בגן-שמואל, פאר חגינו, הראשון והמקורי ליצירה החלוצית, הציונית, המתחדשת באדמת המולדת לאחר אלפיים שנות גלות, במשמעותו המדוייקת כפי הציווי התנ”כי למילה ביכורים, במלאת שבעה שבועות לראשית קציר העומר.
כך חגגו ראשונינו את טקס הבאת הביכורים החקלאיים, פרי אדמתם (כפי שזכרה צשקה מבית-הוריה בכפר הפולני, ובואו נודה לה על הזיכרון המופלא ההוא), חג שהפך לדוגמא ולסמל ברחבי הארץ, ולמופת הבאת הביכורים של העם היהודי השב למולדתו.
מאז חורבן בית המקדש, ובמשך אלפיים שנה, לא הובאו ביכורים חקלאיים. העם היהודי חדל לעבוד את אדמתו, ובשל הנסיבות בגולה (להוציא אזורים מעטים), פסק להיות עם של חקלאים ובהכרח משקל מתן התורה עלה והשתלט על נוהגי החג.
וכך, במפנה חד, הפך החג להיות דתי בלבד ובו סופרים שבעה שבועות מראשית קציר-העומר שלמחרת הפסח, ובסופם נחוג חג מתן התורה לעם בהר סיני.
רק ראשית העלייה לארץ-ישראל וההתיישבות הציונית, הן שהחזירו לתרבות הישראלית, החילונית, המודרנית שצמחה כאן – את חג הביכורים. עד אז, מנהגי חג השבועות באלפיים שנות גלות היו קישוט הבתים בירק מענפי עצים כתזכורת לביכורים החקלאיים, והנוהג של מאכלי חלב, בשל הנאמר על התורה שהיא “כדבש וחלב תחת לשונך”.
להמשך קריאה – לחצו ”עוד” >
עודאנחנו חייבים לחוג, השאלה היא: איך.
מאז השבעה באוקטובר, בית גן-שמואל על אנשיו ומוסדותיו, קיבל ברוחב-לב ובנפש חפצה מעל 130 מפונים מדרום ומצפון. ידענו, ואנחנו עדיין יודעים, להצטמצם ולחלוק, לסייע ולהתנדב, לתרום ולעזור, לחבק ולתמוך ובעיקר, אני מקווה, להבין יום-יום, שעה-שעה ורגע-רגע, מה שפר גורלנו ששואת השבעה באוקטובר בדרום לא עברה עלינו ואיננו גולים כמו הצפון כולו, ופליטים מבתינו במולדתנו כמותם.
אנחנו כמעט שמונה חודשים אחרי השבעה באוקטובר. 1,145 אזרחים נרצחו באותה השבת, ו-253 נחטפו לרצועת עזה. 124 חטופים עדיין בשבי החמאס, בין חיים ובין מתים. 642 חיילים נפלו במלחמה.
היהדות קובעת מנהגי אבלות לשבוע, חודש ושנה. מעולם לא נדרשה הכרעה לשאלת אבלות על שואה, ודאי לא על שואה שנייה או על שואה לאומית בדיני האבלות.
כשקמה מדינת-ישראל אחרי השואה ההיא, נקבע לה יום זיכרון לאומי, כפי שוודאי גם יקבע לשבעה באוקטובר 2023. אבל לא זו השאלה המונחת לפתחנו.
השאלה היא, איך בית גן-שמואל, הרחום והחנון, הולך לחוג ברוב עם, פאר והדר את חג הביכורים בשנה שמתינו מוטלים לפנינו, חטופות וחטופים עדיין בשבי החמאס, גופות מושבות לקבר ישראל, והמשפחות שאינן יודעות את נפשן נטרפות מגורל אהוביהן בתהומות עזה. שלא לומר על כל מי שעוד לא הפנימו ועיבדו ועדיין חיים יום-יום, לילה-לילה, את שעבר עליהם בבוקר שבת המזוויע ההוא, ואנחנו חוגגים כמו לא ארע דבר? מקימים את היציעים כבכל שנה? מזמינים אורחים כבכל שנה להתהדר בחגנו?
ובעידן הרשתות החברתיות של ימינו, אני חושבת על מי שיתלהבו ויעלו תמונות וסרטונים של החג בתפארתו לרשת. ואנחנו, מה נאמר ומה נגיד נוכח פני האומה הקרועה והאבלה?
ודאי שצריך לחוג. אין כל מחלוקת. השאלה היא איך חוגגים.
חייבים לחוג, כי החיים נמשכים. חייבים לחוג בשם המתים והנרצחים וההרוגים והחטופים, שיידעו שהארץ חיה ונושמת. חייבים לחוג, שיידעו כל אויבנו כי נשמתנו ולבנו שותתי-הדם והקרועים לגזרים עדיין חזקים דיים כדי לקיים את מסורת אבותינו ורוח האומה. לא במובן הציווי הדתי, אלא במובן התרבות הלאומית היהודית שהיא בסיס קיומנו כלאום, כעם וכחברה. אנחנו חייבים לחוג - השאלה רק איך.
הזמנת קיבוץ ברעם היא המעשה הנכון ביותר לעשותו. צריכים היינו, חברי ברעם ואנחנו, לחוג במשותף חג צנוע של שתי הקהילות, מה שהיה מקנה לחג משמעות של שותפות גורל וחיבוק אמיתי בשנת אבל לאומי שכזו. צר לי עלינו ועל חגנו שלא כך נהייה.
יש להתחבר כדי להגיב