לפניכם, מעין אזכרה לעילוי נשמות ארבעת ילדי משפחת אבו-סאלח ממג’דל שמס:
פג’ר לית אבו סאלח- בן 16
אמיר רביע אבו סאלח -בן 16
חאזם אכרם אבו סאלח- בן 15
יזן נאיף אבו סאלח – בן 12
ילדיהם של בני-הדודים ממשפחתו של מאמון, “איש הדובדבנים” שלנו, ושבעת הילדות והילדים, והנערות והנערים האחרים מהכפר, והאחד הנוסף מעין-קיניה, שנהרגו בשבת, ה-27 ביולי אחר-הצהריים, בשעת אימון במגרש הכדורגל.

הילדים הדרוזים אינם עולים לשמיים. הילדים הדרוזים אינם הופכים למלאכים.
לילדים הדרוזים אין קבר מסומן ולא מצבה. לא שבעה, לא ציון שלושים יום, ולא אזכרה.
על פי האמונה הדרוזית, ברגע מותם כמו כל בני עדתם, הם נוצרים בבטן של אמהות חדשות ויוולדו למשפחות אחרות, לחיים חדשים.

כמה תבונה וכמה נחמה יש באמונה זו של גלגול נשמות, שאגב אינה מאפיינת רק את העדה הדרוזית, ומתקיימת בדרכים שונות גם ביהדות ובדתות אחרות.

ועדיין הכאב נורא, ועדיין קריעת הלב איומה, ועדיין האובדן, הפרידה והריק, הטורנדו הנפשי והפיזי המתחולל בגוף ובנשמה של ההורים, האחים והמשפחה הקרובה, אינו באמת בר המחשה.

כל מה שאנחנו יכולים לעשות ממרחק או כשבאים לסוכת האבלים, הוא לחבק ולחזק כי המילים בזמנים כאלה הן באמת חסרות משמעות ולא ממש מועילות…
ולכן, מעומק לבנו, אנחנו שולחים לכל משפחת אבו-סאלח חיבוק ענק שאולי יקל מעט על הכאב הנורא.

מאמון ביקש להודות מעומק ליבו לכל החברים שהתקשרו לנחם אותו ואת המשפחה על האובדן, וביקש שלא יבואו לביקור תנחומים בשל הסכנה הצפויה מתגובת החיזבאללה והוא אינו רוצה להיות האחראי על שלומנו.

כל התמונות המצורפות נשלחו על ידי מאמון.

מאמון הוא קבלן האינסטלציה בשיכונים האחרונים שנבנו בקיבוץ. את הדובדבנים הנפלאים הוא הביא לנו “על הדרך” מהבוסתנים המשפחתיים שלהם.

כתבה והביאה לפרסום: נעמי יצהר