חברים יקרים
בשבועות הקרובים יוצגו תמונות והסברים בנושא השלמות לגן שמואל, מקבוצת ‘בני ישראל’ שהגיעו בשנת 1929 לגן שמואל, ועד חברות הנוער במוסד, קבוצת ‘אלה’ 1994.
והשבוע – קבוצת ‘הבינימינאים’
הבינימינאים
הסיפור של הבנימינאים הוא באמת אגדה.
אגדה שעניינה העיקרי הוא חלום גדול, הגשמה, משימתיות, הקרבה ותרומה להקמת מדינה, להקמת קיבוץ ותרומה לכלל.
באגדה זו יש מידה רבה של תסכול. תסכול על כך שבעולם של היום ובמציאות הנוכחית (בעולם, במדינה, בקיבוץ) – המושגים הללו נשמעים יותר כמו לקוחים מן האגדות ולא מחיי היום –יום.
אבל יחד עם התסכול המסוים הזה, יש עניין עצום. יש גאווה גדולה, יש קסם מיוחד- בעיסוק בחומרים המופלאים האלה.
(אופיר חנני – מתוך החוברת “הבנימינאים –אגדה שהייתה באמת”).
ציוני דרך בדרכם של הבנימינאים
1. עליה מפולין – קיבוץ עליה א’ מנה כ-300 אנשי השוה”צ שהגיעו מפולין לארץ בשנת 1929 –במסגרת העלייה החמישית והתיישבו בחדרה.
2. חדרה – בחדרה מתקשה הקבוצה להשיג עבודה, תנאי תברואה קשים ביותר, רבים מהעולים חולים בקדחת. מתחילים סכסוכים אידאולוגים ונוצרים שני מחנות עיקריים שגרמו לרצון להפרדות.
הפלג המתון מבחינה אידאולוגית נשאר בחדרה, יותר מאוחר השלים את קיבוץ עין החורש. הפלג היותר שמאלי עובר לבנימינה בהנהגת קובה ריפתין.
3. בנימינה – חברי הקבוצה עובדים קשה – בכבישים, בחפירת תעלות ניקוז למי הביצות ,הקמת לול, גן ירק, מאפיה ונגריה. רבות מן החברות נשלחות לעבוד כעוזרות בית בבתי האיכרים באזור.
4. הקבוצה מתגבשת סביב חיי תרבות ופעילות רעיונית. בדיונים הקשורים לציונות וקומוניזם והשילוב ביניהם, מתעוררים סכסוכים אידאולוגים, בין השאר- בנושאים של סולידריות עם הפועלים הערבים –חלק גדול מחברי הקבוצה עוזבים, חלקם מצטרף לעין החורש, חלקם יורדים חזרה לאירופה (וימצאו את מותם בכיבוש הנאצי).
החברים הנותרים נשלחים להשלים את עין שמר, בה נמצאת קבוצת “עין גנים” המשוועת לתוספת כוח אדם.
5. גן שמואל/עין שמר- האיחוד עם עין גנים היה קשה ביותר. נוצרו מתחים ומחנות: “מצבים פוליטיים הפכו לחברתיים ולהיפך….”. בהתערבות הוועד הפועל של התנועה, הוחלט על הרחקת ארבעה מאנשי בנימינה.
חברי הקבוצה שלא הסכימו להחלטה עזבו יחד איתם וחזרו לחדרה. מבין העוזבים, חלק עבדו בגן שמואל ולאחר התלבטויות של הקיבוץ אם לקבלם, נפלה הכרעה – קבוצת ה”בנימינאים” מצטרפת לגן שמואל עם ערך שווה לרכוש, בהתאם למספרם.
6. שיחת הקיבוץ אודות השאלה האם לקבל את “קיבוץ בנימינה” לגן שמואל:
על סדר היום שאלת התרחבות הקיבוץ.
צשק, יושב ראש האסיפה, שמתקיימת בתאריך 15.9.1933 – “בהתאם להחלטת האספה האחרונה אני מציע לאנשים שאספו ידיעות על שני קיבוצים שבאים בחשבון בשביל איחוד איתנו, “גורדוניה” ו”קיבוץ בנימינה” אני מבקש למסור את הידיעות הללו לאספה”.
יהושע זיידנברג – מצוין שאנשים שהכירו את האנשים מ”קיבוץ בנימינה” מזמן בואם לארץ, מוצאים בהם שינוי רב לטובה”, הוא מצידו ממליץ לאספה בעד קבלתם, היות ואינו מאמין שנצליח למצוא חומר אנושי שיתאים לנו יותר מהם.
וסף מינצר – מאמין רק באיחוד מלא על יסוד של שיווי זכויות מלא.
בעד קבלת “קיבוץ בנימינה “- 20 חברים.
נגד – 2
נמנעים – 13.
(מתוך פרוטוקול הישיבה שבה הוחלט על קבלת הבנימינאים לקיבוץ גן שמואל-הפרוטוקול המלא נמצא בארכיון גן שמואל).
על הבנימינאים כותב שאול קנז ב”מונולוג לא אובייקטיבי של “בן של..”:
בגן שמואל, ‘בנימינאים’ זה אבן פינה.
‘בנימינאים’ זה לא רק קבוצת עלייה של ההורים שלך.
‘בנימינאים’ זה לא רק מאיפה הם מגיעים.
‘בנימינאים’ זה מערכת ערכים ומושגים שעוברת מדור ההורים לבנים.
‘בנימינאים’ זה גן שמואל –לטוב ולפחות טוב.
ה’בנימינאים’ מכתיבים פה סטנדרטים, יוצקים פה את הדי.אן.איי. הגן שמואלי – בעבודה, במשק, באידאולוגיה, בתרבות וביחסי חברה –מאמצע שנות ה- 30 ועד סוף שנות ה-60,וקצת הלאה.
ה’בנימינאים’ באו אחרי שהפסידו את ה”קרב” על כיבוש עין שמר, הם באו כדי לכבוש את גן שמואל, ולהפוך אותו לקיבוץ ה”שומר הצעיר”, “הקיבוץ הארצי”. הוותיקים אולי לא התכוונו לזה, המפאיניקים לא שיערו שזה יקרה כל כך מהר, אבל מרגע שהגיעו… כל מי שרצה להמשיך ליצור פה, להיות חלק מהבית הזה, היה חייב להתחבר אליהם או…
מדברי הבנימינאים עצמם – “הייתה זאת תקופת הסתגלות: יבלות על הידיים וכו’. היה אז חורף והיה קר מאד, קר ורטוב, כי האהל דלף, ולפעמים גם נפל בלילה. קיבלתי את זה כדבר מובן מאליו, צריך לעשות למען הסוציאליזם, לבניין חברה חדשה. “אדוני הנכבד”, הייתי אומר לעצמי ,”זה מה שאנחנו חייבים לעצמנו ולעם…העם היהודי צריך שיהיה לו מקום לעצמו”.
(משה גלעד- מתוך החוברת “בנימינה” בעריכת בנימין פגי)
ייבוש ביצות כברה בשנות ה-40 של המאה ה-20.
“בואי לקיבוץ בנימינה – היה התגשמות חלום נעורים.
אך אינני יכול לספר על בואי לקיבוץ בנימינה, מבלי להזכיר את השלבים שקדמו לו.
כשנגמרה לי האמונה באלוהים המשגיח על מעשינו, נגמר אצלי הרצון להמשיך ולשנן את התלמוד והתוספות..
מחיפה לבנימינה הגענו ברכבת, בתחנת הרכבת חיכה לנו עגלון עם עגלה, בכדי לקבל את האהלים והמיטות. קשה לומר שהתמונה שראינו בבנימינה הייתה מלבבת…
התמונה שראינו וודאי לא התאימה לחלומות שלנו על ארץ ישראל ועל הקיבוץ…
בתוך תת זרמים של החיים היה גם מתח אירוטי, אשר בא לביטוי בצורות שונות. בתחרות על הבחורות היפות והמוכשרות (היו רבות כאלה) והן הרגישו בזה, והיה מתח בין בעלי המשפחות לבין ה”פרימוסים” הבודדים שהתלוו לכל אוהל וחדר…”.
(יעקב שילוני מתוך החוברת “בנימינה” בעריכת בנימין פגי).
“עלינו לישראל במרץ 1931, לפני העלייה הייתי מגיל צעיר בקן סוקולקה. תיכון למדתי בגרודונו. אז החלו בעיות של אנטישמיות.
התוכנית הייתה לגמור תיכון ולנסוע ללמוד רפואה. ואז ב-1928, הייתה ועידה שהחליטה שזה הזמן. הולכים להגשים.
עם ההחלטה עזבו רבים את הקן ונסעו להמשיך ללמוד. אני יצאתי להכשרה ראשונה של השו”הצ שם פינו לנו אורווה למטרות שינה.
בבנימינה היינו יוצאות לעבוד במשק בית. באחד הימים יצא לי לעבוד אצל בת עירי מפולין, אשר משפחתה הייתה במעמד נמוך משל משפחתי, היא נדהמה לראות אותי ולא הסכימה שאעבוד אצלה. אני התעקשתי והסברתי לה מה זה להיות אידאליסטית. למעשה היינו כולנו בני טובים, שרפנו גשרים עם העולם ההוא, ורצינו לבנות משהו אחר. זה היה החלום שלנו.
לא הייתי ממירה את השנים הללו בעד כל הון שבעולם!”
(שרה חנני – מתוך החוברת “בנימינה” בעריכת בנימין פגי).
“חיינו בבנימינה היו מלאי דאגות קיומיות קשות ומאבקים פוליטיים לא קלים. בקן השומרי –נשמנו אוויר פסגות!
בעייתנו הגדולה הייתה כיצד לתרגם את השאיפות הנעלות הללו לשפת המציאות החדשה והקשה, שבה נפגשנו בישראל”. עם זאת, אין להתעלם מחשיבותה של השקדנות לעבודה אשר אפיינה את ה”חבורה הבנימינאית”. אפשר לומר במידה די רבה של דיוק, כך “שמנו הלך לפנינו”, וכי הוא סייע לנו בתהליך ההיקלטות בגן שמואל.
מי אינו זוכר, כי גם את גן שמואל ליווה שם של “קולקים”?
שם, אשר בא לציין את המשטר המחמיר של העבודה, בצידו של מצב כלכלי שפיר.
יהיה אשר יהיה, ה”בנימינאים” לא קילקלו את הפירמה, ואולי אף במשהו קידמוה..
ויעידו עלינו, בעלי המשטר המחמיר –”הגרעינים הקיבוציים” אשר עשו אצלנו את הכשרתם הקיבוצית והמקצועית, ואשר רכשו “לאורך כל חייהם” סגנון של הערכה וכבוד ליום עמל ועבודה.
בנימין (בולק) פגי מתוך חוברת “בנימינה” שבעריכתו.
בתמונות לפי סדר הופעתן:
- עבודת הנשים
- הבנימינאים
- ייבוש ביצות כברה בשנות ה-40 של המאה ה-20.
- ייבוש ביצות כברה בשנות ה-40 של המאה ה-20.
- סחיבת שקי חיטה של 60 ק”ג ומעלה שיגרת עבודתם של הפלחים.
- הבנימינאים לדורותיהם.
לרשימת כל חברי קבוצת ה”בנימינאים” לחצו ‘עוד’
שבת שלום,
עמנואל וכל עובדי הארכיון.
עוד
כל הבנימינאים - החברים שהתאחדו עם גן שמואל באוקטובר 1933:
שלמה (שלמק) אילן (שידקו)
פייגה אילנית (הינדס)
קלמן אילני (באום)
שמחה בן אור (אוורבוך)
יעקב בראון
סוניה בראון (שצקי)
ניומקה גילאי (גילשינסקי)
משה גלבוע (גלובובסקי)
משה גלעד (פלוטניקוב)
בניה (בניו) גרינבוים
שולם הוכשטיין
פייגה שוסדק (חייקה)
יעקב חנני (פישמן)
שרה חנני (גולוב)
מוטק יוספזון
רחל יוספזון (כהן)
ריקל לב
משה ליס
מרים ליס
רוחמה ליפשיץ
בנימין (בולק)
פגי (פיגלוביץ)
חיה גרביה (פוקס)
צבי צור (צחנובר)
זלמן קנז (קונדז'ינסקי)
טובה קנז (טננבאום)
יצחק ריכל
יעקב שילוני (סולניק)
דבורה שילוני (אייזנברג)
גוסטל שפירא
חנן שפירא
קובק שפירא
שרה שפירא (וילנצ'יק)
יענקל שפירא
בנימין אטינגון
לולה אטינגון
הלה שפירא (אפל)
לאה בנאור (גרינשפן)
הלל גרביה
רחל זיידנברג (לודמיר)
שמחה פלפן
שרה פלפן (שפס)
פניה גילאי (פרלמוטר)
חיה הוכשטיין ( קלמר) באה מת"א
אברהם זכאי (זכוביצקי ) הצטרף מעין החורש
רבקה זכאי (וארום) הצטרפה מעין החורש