חברות וחברים שלום,
לאחר המתנה מייאשת של כמעט 470 ימים, כולנו מלאי תקווה לראות את ראשוני החטופים חוזרים אלינו בתחילת השבוע. הכל שברירי. סערת רגשות גדולה מציפה אותנו.
כל מחשבה שמחה וכל תחושה של התרגשות מלווה בצל אפל של דאגה ואי-אמון בהנהגה שלנו וגם הרבה כעס על עסקה זהה שלא מומשה כבר לפני 8 חודשים. אני לא זוכר מתי רציתי שסוף-שבוע יעבור ויחלוף לו כמה שיותר מהר.
אני מודה שסבלנותי פוקעת וליבי יוצא אל המשפחות הכוססות ציפורניים ואל המשפחות האומללות הממתינות בחוסר אונים לסבבים הבאים..
יאללה, שיבואו כבר!
בעניין אחר,
ביום שני בבוקר, יצאנו משלחת מכובדת מהקיבוץ: שלי (מרכזת משק), אסי (רכז שירותים), עילם (מזכיר), זוהר (מנהלת חינוך), סיגל (מנהלת בריאות), גל (ביטחון) ויפתח (תקשורת) למפגש בקיבוץ רגבים של מנהלי המערכות בקיבוצי מנשה עם מטה התנועה הקיבוצית.
שמענו סקירה על המבנה הארגוני המחודש של התק”צ ועל ההתחדשות המתרחשת בתק”צ עקב כניסתו של ליאור שמחה לתפקיד המזכ”ל והמציאות שנכפתה על התנועה מה- 7.10.
לאחר שנים רבות בהן התנועה הקדישה את כל תשומת הלב שלה פנימה, לפתרון בעיות של קרקעות ודיור, של דמוגרפיה ושל שיקום מערכות, היא מרימה את ראשה ומחפשת את הרלוונטיות שלה בחברה הישראלית. מעבר למשימות המאתגרות של ליווי עשרות קהילות קיבוציות שעדיין מפונות מבתיהן וסיוע לקהילות שהושחתו ב- 7.10 להשתקם, התנועה מחזירה את גרעיני הנח”ל ואת ההתיישבות בגבולות המדינה כבעבר.
בתום הסקירה, התחלקנו למעגלים: מעגל קהילה, מעגל כלכלי-משקי ומעגל החינוך. במעגלים נתבקשנו לתת פידבק לאנשי המטה של התק”צ כיצד ניתן לחזק את הקשר בין התנועה הקיבוצית לבין הנהגות הקיבוצים וחבריהם. היה שיח טוב ועלו רעיונות יפים וישימים. נקווה שהם יילקחו לתשומת ליבם של פעילי התנועה. וגם אם לא, עצם המפגש של קולגות מכל קיבוצי מנשה יחד עם פעילי התנועה היה צעד חשוב בהידוק קשרי העבודה.
שבת שלום, עילם