איזה חודש מרגש עבר עלינו, חודש שבו כל חג הפך להזדמנות לעשייה, למפגש ולשמחה משותפת.

התחלנו בחלוקת השי לחג, עם חיוך ותחושת שייכות שמילאה את הלב.

חגגנו ראש השנה קיבוצי מרגש. ערב מלא תקווה לשנה החדשה.

ביום כיפור התכנסנו לערב שירה שהיא תפילה. רגע של שקט, ניגון ונשימה משותפת.

המשכנו בבניית הסוכות עם חלוקת הקרשים המסורתית. הילדים וההורים בונים, צוחקים ומרגישים בבית.

בשבעה באוקטובר, עצרנו את הנשימה וזכרנו יחד.

שמחנו בסוכה המרכזית עם מוסיקה מהנשמה.

וסיימנו את תשרי בחג האסיף הגדול – ערב מלא צבע, יצירה, אוכל, מוזיקה ואהבה לקהילה שלנו. וללא פתק תורנות אחד בתאי הדואר.

תודה ל-80 המתנדבים שאיתם השמיים הם הגבול.

בבוקר חג האסיף הגיעה בשורה שכולנו חיכינו לה.

החזרת החטופים החיים מילאה את הלבבות של כולנו באופטימיות ובערב, כשכל הקיבוץ רקד יחד על הדשא, זה כבר לא היה רק חג ,זה היה ריקוד של חיים, של אחדות, של אור שלא נכבה.

תודה לכל מי שלקח חלק, על הבמה, מאחורי הקלעים, בלוגיסטיקה, בעיצוב, במחשבה ובנתינה. כל חג, כל מפגש וכל רגע היו בזכותכם.

ולבסוף, תודה גדולה למשפחה שלי.

לגלי אהובתי, על הסבלנות, התמיכה והלב הפתוח.

לדורון הקטן, שמזכיר לי כל יום לשמוח בדברים הפשוטים.

לעידן, עם הסקרנות, האנרגיה והחיוך שמאיר כל חדר.

לסבים ולסבתות האהובים, שתמיד שם לעזור, לגבות, לשמור, ולתת אהבה אינסופית.

בלעדיכם לא הייתי מצליח להוביל, ליצור ולהחזיק את כל זה. אתם הלב והשורשים שלי.

תשרי הזה הזכיר לנו כמה כוח יש לתרבות קיבוצית חיה ונושמת, וכמה אור יש כשאנחנו עושים דברים יחד.

שנמשיך כל השנה לשיר, לרקוד, ליצור ולחלום ביחד. שנה טובה, מלאה באור, בשורות טובות ובלב קהילתי פועם.

מתן