< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
23.11.25
מכתב למיכל,
הזמן חולף, חודשיים וחצי חלפו ואני מרגישה במועצה אזורית מטה אשר כבסוג של בית מרובה חדרים, המתחילים להיות מוכרים.
21 נשים וגברים יצאנו לשנת שירות בצפון, אנו מפוזרים בין אדמית, חניתה, איילון וראש הנקרה, משלבים התנדבות ביישובים בהם אנו גרות, לבין התנדבות במועצה ובבתי הספר האזוריים, חלקנו אף התחילו ללמד עברית נערות.ים בערב אל-עראמשה יישוב בדואי הסמוך לאדמית.
יום ראשון הוא יום בו אנו נפגשות.ים כגרעין לחצי יום לימוד, כל פעם ביישוב אחר, כך זכיתי להכיר יותר לעומק את כברי, שלומי, מצפה הילה וגעתון.
אחת מהיוזמות שהתחלנו עם מנהלת ארכיון ראש הנקרה נקרא “פותחים דלת”. אנו ניפגש עם משפחות לאורך השנה, נכיר אותן ונעלה את השיחה לאתר הקיבוץ, מתוך רצון לקרב את חברי הקהילה, שכמעט שנתיים לא חיו יחד, ושגם לפני ה 7.10 עסקו רבות בניסיון לקירוב לבבות, בין חברי הקיבוץ ובין המצטרפים להרחבה.
הדלת הראשונה שפתחנו שימחה אותי מאוד, הגענו לביתה של חגית לבני שסיפרה בהתרגשות שהייתה בגרעין בג”ש (קיץ 1982 גרעין בוצר) היא זוכרת לטובה את השל”ת המוקדם ומעידה ששמונת החודשים בהם חיה בקיבוץ ועבדה בפעוטון תות היו אבן דרך משמעותית בבחירותיה בהמשך חייה, האישיים והמקצועיים.
מצרפת תמונות שחגית “שלפה” מאלבום התמונות שנראה שנפתח מידי פעם בגעגוע. כיום חגית מטפלת באמנות, נשואה לניצן בן ראש הנקרה, אם לשלושה וסבתא לנכדה בת שנה, נראה שהפגישה ביננו תהיה תחילתה של ידידות, וכמו לאורך כל התקופה, מרגישה שהגב והגאווה הגן שמואלית איתם אני באה לשנת השירות מחבקים אותי כל פעם מחדש.
שיהיה שבוע טוב,
שלך,
סנונית
24.11.25
היי חברה שלי,
אני כל כך גאה בך על כל ההתנסויות שלך במועצה אזורית מטה אשר.
מפגשים פותחי דלת לאנשים שאינך מכירה לקהילות שאינך מכירה, לא פשוט.
אבל נראה לי שאת יוצאת נשכרת מזה ונפתחת לעולמות חדשים.
ואני?… מי אני ומה מעשי? אני כל עולמי בקבוץ שלנו ובמשפחה שלי.
ומה לגבי הארץ שלי? תשאלי. אני כל כך מתוסכלת ומרגישה שהורסים לנו אותה בלי בושה ואני חדלת אונים וגם אם אעשה כל מה שאני יכולה, זה לא ישנה בכלום את שטף הרשע הזורם מהממשלה הזו.
אז אני מתמקדת במה שעושה לי טוב. קצת מתביישת בהתכנסות הזו שלי, אבל זה מחזיק אותי עם הראש מעל הביצה.
את שואלת מה עושה לי טוב?
אני בעיקר עוסקת היום ביצירה. לומדת ומלמדת יצירה בקרמיקה (חימר).
הקמתי סדנה בקיבוץ ואני מפעילה ומלמדת מספר חוגים בשבוע, זה מאוד מספק אותי.
פתחתי את הסדנה שלי לכל משתתפי החוגים שיכולים לבוא וליצור בזמנם החופשי. אני נהנית מהיכולת שלי ללמד ולתת לאנשים פינה של יצירה ורוגע. מרגש אותי לשמוע מאחת היוצרות, כמה זה עושה לה טוב. כמה היא נהנית. זה נותן לעשייה שלי משמעות. אני נותנת ואני מקבלת המון.
אני רוצה לשמור על היכולת שלי להיות פעילה ומשמעותית. אבל לא תמיד זה מצליח..
לפעמים הבריאות נפגעת ואז צריך להוריד הילוך, לפעמים בני משפחה זקוקים לתמיכתי. כל הזמן אומרת “העיקר הבריאות” אבל זה כל כך נכון.. אז עכשיו אני בתקופה קצת משובשת. צריכה לעצור קצת… להיעזר קצת… ועדין נהנית מציור ועשייה בבית.
בקרוב חוזרת בתנופה לעשייה ויצירה. יש לי הרבה תכניות, מתפללת שבריאותי תמשיך להיות טובה. בחיים יש תקופות שונות, לפעמים מתכנסים ולפעמים אפשר לפרוס כנפים.
אז מאחלת לך שתעופי ותגלי עולמות חדשים ותחזרי הביתה מלאת התלהבות.
בברכה,
חברתך מיכל שבולת