ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
היי סנונית יקרה,
אני כותבת לך עדין נרגשת מפגישתנו בראש הנקרה שבו את מתנדבת.
הגעתי לסיור עם קבוצה וכל הזמן חיפשתי אותך בעיני. התחלנו את הסיור באתר התיירות בואך לבנון ולראשונה ראיתי מאיפה אמי הגיעה לארץ, במסעה הארוך בעת מלחמת העולם השנייה, מוינה לישראל דרך ראש הנקרה, ברכבת ישר למחנה המעפילים עתלית.
ראיתי את הכביש שהחליף את פסי הרכבת ונזכרתי בעלבון של אמי על שלקחו אותם למחנה המעפילים בעתלית כנתיני ארץ אויב.
יותר מאוחר נפגשנו בארכיון של ראש הנקרה, שמשמש גם כמרכז פעילות שם פגשתי אותך. רציתי לשמוע קצת על מעשיך שם.
אני מלאת הערכה על הנתינה שלך והרצון שלך לסייע במה שאת יכולה. לשבור שיגרה ומסגרת ולצאת לעולם הרחב באומץ.
נראה שהקיבוץ עדין מלקק את פצעיו ואולי אפילו מתארגן אם כי קצת מאוחר מדי לבניית מ”מדים לכל התושבים. ראש הנקרה הוא קיבוץ מופרט ועניין אותי להבין יותר לעומק את הקונפליקט בין היחיד והכלל – איך מקיימים קהילה ששומרת על ערכי השיתוף כאשר כל אחד לנפשו, מה קורה לחיי החברה כאשר מתפתח חוסר שוויון בין החברים, איך ממשיכים לעודד אנשים ליוזמות קהילתיות, והאם הפרטה מעצימה את המשפחתיות על חשבון הקהילה שמוצאת את עצמה נטושה לטובת העצמת החבר.
אז קצת ראיתי וגם התרשמתי מאוד ממפגש עם שני חברים שסיפרו על פעילותם לטובת הקהילה.
למרות שנשארתי עם חששות..
מאחלת לך שתהני ממעשה ידיך ומההזדמנות הנהדרת שלך לצמיחה והתפתחות.
להתראות יקירה,
מיכל שבולת
היי מיכל,
את מעלה שאלות רבות לגבי ראש הנקרה, ואני מרגישה שזו תהיה יומרה מצידי לספר על ״רוח הקיבוץ״ בו אני רק אורחת.
אני יכולה לספר שיש כאן מספר נשים שיוזמות פעילות תרבותית, ספורטיבית, חינוכית במלוא המרץ, רובן בהתנדבות.
אני יכולה לספר שחסרות המון חוליות חשובות שלנו, בקיבוץ השיתופי, הן אבני דרך יום יומית.
צריך חשמלאים? אצלנו פותחים קריאת שירות והכל מסתדר.
בראש הנקרה כל ‘תיקונציק’, כל יוזמה שדורשת חיבור לחשמל, פונים לקבל הצעת מחיר מהחשמלאית הנפלאה שעובדת כאן, אך זה עסק ולא חלק משירות, ויקר, יקר מאוד.
רוצים כיבוד למפגש קהילתי בשבת בבוקר? אצלנו רק צריך לתאם עם האקונומיה.
בראש הנקרה צריך להתפתל, לחפש משפחות שיכינו אוכל בהתנדבות, או לשלם הון לספקים חיצוניים.
אם את חס וחלילה חולה? בגן שמואל תקבלי מעטפת מטורפת ומחבקת.
וכאן, בראש הנקרה, צריך לפנות לשירותי קופת חולים, ואם יש צורך ננסה לחפש מתנדבים שיסיעו ויעזרו לך (העזרה תימצא, אך זה עול נוסף על החולה ומשפחתו)
במעט השיחות שיש לי עם חברי קיבוץ, אני מרגישה מהם געגוע ״לקיבוץ שהיה״ ובאותה נשימה הנאה מהיכולת לשלוט בתקציב האישי, לבנות בתים גדולים לתת עזרה כלכלית לילדים, מעריכה שזו רוח הדברים שאפשר לשמוע בעוד קיבוצים שעברו שינוי.
כמובן שגם אני מאוד שמחתי להיפגש בראש הנקרה , עם אריאל ואיתך ״ולהשוויץ״ בביתי הזמני הצפוני.
להתראות בקרוב בשבילי הבית האמיתי.
שלך בחברות,
סנונית