ראיון עם שחר שלום ושי אורן
החלטתי לראיין את שחר ושי על עבודתם בבית הספר “תום”. הבחירה של שני בחורים צעירים לעבוד בחינוך, ובייחוד בעבודה יום־יומית עם נערים עם צרכים מיוחדים, סקרנה וריגשה אותי. נוסף על כך, כבר יצא לנו להיפגש בעבר ולשתף פעולה במסגרת התוכנית בחדרה, שבה אני מתנדבת – היכרות שהפכה את הפנייה אליהם לטבעית ונגישה יותר.
את הריאיון קיימנו בבית הספר, מתוך אמונה שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים, ושאין תחליף להתרשמות ישירה מהמרחב שבו הם פועלים.
שחר הוא בעלה של תום גיל ואב לשלושה ילדים. שי אורן הוא בעלה של ענבל, אב לשני ילדים ובנם של ליאורה וגיל אורן.
ספרו לי כמה זמן אתם בבית הספר, ומה תפקידכם.
שי: “אני עובד בביה”ס כבר שנה שלישית. אני מלמד אזרחות ואחראי תחום התקשוב. התחלתי כאן כעוזר הוראה בשנתיים הראשונות, במקביל ללימודים באזרחות ולעבודה עם נוער בסיכון.”
שחר: “זוהי השנה השנייה שלי כאן. אני עוזר הוראה; בשנה שעברה עבדתי בכיתה י’. אני מקיים חוג תיאטרון, מפיק את טקסי בית הספר, ובשכבת ט’ אני מלמד תיאטרון. אני גם מביים את מסיבת הסיום של י”ב, ומלווה בחצר נערים שקשה להם יותר בכיתה.”
שי מוסיף ומסביר כי בית הספר “תום”, חלק מרשת “בית אקשטיין”, מתמחה בעבודה עם נוער וילדים עם צרכים מיוחדים. בית הספר בגן שמואל מיועד לנערים מכיתות ח’–י”ב עם לקויות למידה, הפרעות קשב קשות ואוטיזם בתפקוד גבוה. בשנתיים האחרונות משולבים בו גם נערים המתמודדים עם קשיים רגשיים.
מה קורה היום בבית הספר?
שי: “ביה”ס קיים כבר 22 שנה, ובמהלך השנים התרחב מאוד.
כיום יש שכבה אחת עם 100 תלמידים – מספר גדול מאוד למסגרת חינוך מיוחד.
בשכבת י”א לומדים 70 תלמידים (שזה גם מספר רב של תלמידים).
התלמידים שלנו מגיעים מכפר סבא ורעננה בדרום ועד חיפה בצפון, וההרכב המגדרי מאוזן.”
ספרו לי איך עבורכם לעבוד כאן.
שחר: “הניסיון הקיבוצי שלנו בחינוך הבלתי פורמלי נותן לנו יתרון גדול – בעיקר ביצירת קשר אישי, טיפוח כישורי חיים, עבודה על חוזקות, והכלה. אלה מיומנויות מרכזיות כאן. הגעתי בזכות שי וקרן חיון, יועצת ביה”ס ושותפתי לחוג התיאטרון. קיבלתי מראש תמונה כללית של אופי העבודה, אבל עדיין חששתי: לא עבדתי קודם עם נוער, ובוודאי לא עם נוער עם המאפיינים שיש כאן. מהר מאוד הופתעתי לגלות כמה התלמידים צמאים לקשר אישי ויציב עם הצוות. היום אני מרגיש בבית ואני מאוד אוהב את העבודה כאן.”
שי: “אם רואים בביה”ס שאתה מגדיל ראש ולוקח אחריות, מאפשרים לך לבטא את החוזקות שלך. גם אני יכול לומר בביטחון – אנחנו מרוצים פה.”
שחר: “יש כאן מערך גדול של תרפיסטים, מה שעוטף מאוד את התלמידים ואת הצוות. פעמיים בשבוע יש פעילויות לצוות, פעם בשנה יוצאים יחד לבית מלון, ויש אווירה שמאפשרת צמיחה והתפתחות.”
שי: “אני בכלל הגעתי לכאן כ’תחנת מעבר’. הייתי צריך מקום לסטאז’ בשביל תעודת הוראה, וקיבלו אותי בזרועות פתוחות. ככל שהזמן עבר – מצאתי עצמי נהנה יותר ויותר. ביה”ס מספק לנערים תחושת הצלחה שלא מובנת מאליה. למשל, בשנה שעברה מתוך 70 בוגרי י”ב – 35 יצאו לשנת שירות. זה מדהים. בנוסף, התלמידים יוצאים מדי שנה למסע לפולין ולגדנ”ע. כמורים, יש לנו אפשרות להשתלמויות שמקדמות אותנו וגם תורמות לצרכי ביה”ס.”
הקשר עם קהילת הקיבוץ
לבית ספר “תום” קשר עמוק ורב־שנים עם קהילת גן שמואל – קשר שמנהלת בית הספר, דקלה וייצמן, מטפחת ומרחיבה. במהלך שנת המלחמה הראשונה, כשחסרו עובדים במטע, בכל יום יצאה קבוצה מביה”ס לסייע בקטיף אבוקדו. מתקיימים גם קשרים שוטפים עם הגיל השלישי, ביקורים בבית נחמה ושיתופי פעולה נוספים.
דקלה מוסיפה:
“יותר מ־20 שנים חלפו מאז הפך בית אקשטיין גן שמואל לחלק בלתי נפרד ממרחב החיים והקהילה. השותפות אינה רק פיזית – היא בנויה על אמון, כבוד וערכים משותפים. לאורך השנים נוצרו שיתופי פעולה חמים ומשמעותיים עם חברי הקיבוץ: מפגשים עם הגיל השלישי והגיל הרך, ביקורים בבית נחמה, ימי זיכרון והנצחה. השותפות הזו מעצימה את תלמידינו בערכי קהילתיות, זיכרון קולקטיבי וחיבור בין־דורי.”
לסיכום,
מהשיחה עם שחר ושי עולה תחושת שליחות עמוקה, התמסרות ואהבה גדולה למקצוע. הם לימדו אותי שיעור חשוב על נתינה למי שזקוק לה, ואני מורידה בפניהם את הכובע. דרך דבריהם למדתי גם על הערכים המנחים את בית הספר ועל תחושת ההזדהות והגאווה של הצוות כולו.
הראיה לכך היא שגם חברים נוספים מקהילתנו עובדים כיום בביה”ס: אור גולדמן כמורה לאזרחות, קרן חיון כיועצת, נעמה אהרון כחונכת ורוני צוק־בראון כמרפאה בעיסוק.
בית הספר “תום” הוא דוגמה למפגש מרגש בין חינוך מיוחד לקהילה תומכת – מפגש המעשיר את כל הצדדים ומעניק לתלמידים מרחב משמעותי של צמיחה.