חברות וחברים
לא להאמין שכבר שלושה שבועות חלפו מאז מתקפת הזוועות של חמאס על יישובי העוטף. לרבים התקופה הזו מרגישה כמו מערבולת אחת גדולה של זמן. בלי יום ובלי לילה, בלי שגרה וביטחון ועם גיבנת נוראית של כאב המלווה אותנו כמו צל אפל שאין מפלט ממנו.
לצד הפעולות הרבות שנעשו להגברת תחושת הביטחון בקיבוץ, בימים האחרונים אנו מרכזים מאמצים לבניית שגרה מחודשת לצד הלחימה והתחושות הקשות. השגרה מספקת לנו כוח ומגבירה את החוסן הקהילתי שלנו.
מערכת החינוך מגויסת לבניית השגרה ואתמול כבר נפתחה באופן מלא עם הרבה מאמץ והתגייסות של הצוותים המתמודדים עם אחריות גדולה על היקר לנו מכל במציאות מלאת דאגות ואי וודאות.
בתי-הספר נפתחו בשעה טובה והילדים שלנו בגילאי יסודי, חטיבה ותיכון חוזרים מחופשה בת ארבעה חודשים לבית הספר. כולנו תקווה שהשקט לא יופר והם יוכלו לבסס שגרת חיים שבבסיסה הלימודים.
לצד פתיחת כל מסגרות החינוך גם ההורים חוזרים אט אט לשגרה ואנו מצפים מכולם לעשות מאמץ, לשלוח את הילדים למסגרות החינוך ולחזור לעבודה באופן מלא. אנו זקוקים מאוד לפרנסה המשותפת מכולנו לאחר שלושת השבועות האחרונים.
לצד החזרה לשגרה חשוב שנמשיך לשמור על ערנות ומוכנות לעת אזעקה כי היא תתפוס את כולנו בהפתעה…
השמירה המתוגברת בשער נמשכת ואנו זקוקים לעוד חברים שיסייעו לנו לתחזק אותה לצד החברים נושאי הנשק והנטל. אנא פנו לקלר מי-דן.
שלכם ובשבילכם,
איריס ועילם