את הפתקים הוא מחביא בין תפרי-מדיו. בשני פתקים מבקש אורי להיקבר ליד גבי ולד, כנראה משתי סיבות: האחת, חברותם מקבוצת “שיבולים” והשנייה, כי לא רצה להסגיר בחקירות שהוא מגן-שמואל.
מבד המזרון קורע אורי רצועות ארוכות וקושרן אחת לאחת. בשחר יום חמישי, ה- 13 בינואר 1955 הוא תולה עצמו בסורגי החלון עם החבל המאולתר.
שוביו הסורים, המבוהלים מחשש שיאשימו אותם במותו – הזעיקו מייד את קצין האו”ם והוא שהוריד את גופתו וחייב את הסורים להחזירה בו ביום לישראל.
אחר הצהריים הושבה גופתו של אורי לנציגי צה”ל ובראשם הרמטכ”ל משה דיין. מטעם הקיבוץ באו שלמה ברונשטיין ודן פרנק חבר קבוצתו, שנקראו כדי לזהותו במעבר-הגבול בגשר בנות-יעקב.
עם קבלת הגופה, עלתה השיירה למחנה משקיפי האו”ם בצד הישראלי. כשהופשט אורי ממדיו, לצורך בדיקת הרופא הישראלי האם אכן התאבד כפי טענת הסורים, התגלה פתק שהיה קשור לזרת רגלו. איש מהנוכחים לא הצליח להבין מה משמעות הפתק.
כל השיירה שמה פניה לתל-אביב, כשמזכירת הרמטכ”ל דאז, נאורה בר-נח, החזיקה בפתק אל מול מנורת הקריאה שליד מושב הנהג והצליחה לפענח את המנוקב בו: “חפשו בבגדים”. היא העירה את דיין שישן במושב האחורי וכל השיירה שבה לאחור, אל מטה האו”ם בטבריה. שם התחילו לחפש בבגדים, ורק אחרי דקות ארוכות נשר לפתע מאחד התפרים פתק. אחרי שפרמו את כל תפרי-המדים, התגלו כל הפתקים הנותרים.
משה דיין לקח את הפתקים והביא אותם בלילה לאמ”ן, שם נצבעו בצבע שחור וכך הצליחו לקרוא את כולם. למחרת היום נטמן אורי בבית הקברות בגן-שמואל, קרוב אל חברו גבי ולד מקבוצת “שיבולים”, כפי שביקש.
בבוקר הלוויה, כשהביא דיין את הפתקים למשפחה, אמרה לו פייגה: “הוא לא שלח אותם אלינו, הוא שלח אותם אליכם – לשולחיו”. דיין מסר את הפתקים לארכיון אמ”ן. רק אחרי חמישים שנה, לאור בקשות חוזרות ונשנות של המשפחה וגורמים נוספים ובהוראת הרמטכ”ל דאז שאול מופז, נמצאו ונחשפו הפתקים המקוריים.
אורי במעשהו הפך לגיבור לאומי, נדבך באתוס הישראלי של אי-בגידה במולדת גם במחיר ויתור על החיים. מאות ילדים וילדות נקראו על שמו, בתי-ספר, רחובות וגנים. אצלנו, מה שהיה “המועדון לחבר” נקרא על שמו “בית-אורי” ורק ברבות השנים הפך להיות גם בית יד-לבנים.
פייגה ושלמק קבורים ליד אורי. בסמוך לקברו מוצבת הקסדה שלו. חנה אחותו, הקימה את משפחתה בקיבוץ עם ישראל אדר וילדיהם ונכדיהם כאן.
בשל קוצר היריעה, הובא כאן רק חלק מהסיפור השלם של אורי והמשפחה לאחר נפילתו.
הפתקים
- “תחפשו בבגדים”
- “לא בגדתי. התאבדתי”
- “3.1.55 צוואה. הולכים להרוג אותי. תנקמו. תקברו אותי ע”י גבי. אור(י)”
- “נקמה בנציגם בועדת שביתת הנשק. אורי”
- “תחפשו בבגדים צוואתי”
- “שלום אורי אילן. נקם”
- “נקמה! באנשים שהיו עם קצין או”ם ב -15.12. קצין או”ם מכירם”
- “אורי אילן”
- “10.1.55 כבר הרגו את כולם ואני מחכה לדין. איני יודע כלום על היתר. קברו אותי ע”י גבי. נקם. אורי אילן. יש נירות בבגדים”
גבי ולד
גבי נולד בפריז להרץ וצ’בה, ב- ב’ באדר תרצ”ד, 17.2.1934. הוא היה ילד ניצול שואה שהגיע עם “עליית הנוער” לגן-שמואל בשנת 1944 והצטרף לקבוצת “שיבולים”.
אחת-עשרה שנים גדל עם קבוצת “שיבולים” והשתלב בה, עסק בספורט, במוזיקה, הדריך בשומר-הצעיר.
נפל בקרב ליד בית גוברין ב- י’ טבת, תשי”ד, 16.12.1953.
בשטח המוסד החינוכי, הקימו פינת נוי שנקראה “פינת גבי” וכן הייתה תחרות ספורט על שמו.
נעמי יצהר ורחלי בית הלחמי