< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

אלן ווקר מספר על התפתחות חודש הגאווה בגן שמואל ועל השיחה הפתוחה

הרעיון לעשות אירוע תרבותי בקיבוץ סביב הנושא של הקהילה הגאה קיים בי מאז שיצאתי מהארון.

בשנת 2018, כמעט 4 שנים אחרי שיצאתי מהארון, קלטתי שעד עכשיו לא ראיתי אף התייחסות בקיבוץ לחודש הגאווה. מדי פעם מישהו אמר “כן, אני אלך למצעד”, אבל אף פעם לא הייתה התייחסות רשמית, לא בצורה של מודעה, לא בצורה של דגל.. וזה הפריע לי.

לילה אחד ממש התעצבנתי. הוצאתי בריסטולים וטושים, כתבתי בעצבים מלא מודעות ותליתי בלוח המודעות בחדר האוכל ובדואר (בגלריה מעלה).

למחרת שמעתי אנשים מתלחשים, “מי תלה את זה?.. מי כתב את זה?”, הופתעתי, חשבתי שזה היה שקוף שזה אני. באותה שנה, בעקבות המודעות, חבר קיבוץ תלה לראשונה את דגל הגאווה מעל המזכירות, ומאז כל שנה תולים.

בהמשך אותה שנה גם התחלתי לכתוב בלוח גן שמואל בפייסבוק פוסטים עם ההאשטאג #קשת_בגן, שהתוכן שלהם התייחס לזהויות להט”ביות וטרנסיות, ואליי. עוד לא הייתי פנוי או בשל להפיק אירוע קיבוצי, אבל הפעולות האלו הרגישו כצעד בכיוון הנכון.

בתחילת 2019 שודר בטלוויזיה פרק בתכנית “יוצאים מהכלל” של רוני קובן שבו השתתפתי. במסגרת הצילומים לפרק קיימנו הרצאה במועדון חדר אוכל, שם בין השאר סיפרתי לקהל שאני זה שכתב את המודעות שנתלו ברחבי הקיבוץ. מכל מיני סיבות, הרגשתי שההרצאה לא הייתה מספיק מדויקת ומותאמת לי ולקהל, ומאז נשאר בי הצורך לקיים אירוע קהילתי שחושף ומנגיש את הנושא. רציתי שזה יהיה אירוע בפורמט פחות פורמאלי, יותר כמו שיחה, ולא הרצאה.

לפני כמה חודשים יונת דומב, רכזת צוות צעירים, הזמינה אותי לשיחה על התכניות שלי כצעיר בקיבוץ, יציאה לחופש, עבודה וכו’. היא שאלה אותי אם במקביל לנסיונות שלי להתפתח בתחום המשחק, אודישנים וכדומה, הייתי רוצה להשתמש בכישורים שלי לדברים פה בקיבוץ.

ציינתי בפניה שהייתי רוצה לעשות משהו בהקשר של הקהילה הגאה, ויונת שאלה אם ארצה להשתתף מפגש קהילתי בנושא. השבתי בחיוב, ורציתי שזו תהיה שיחה שהיא אנטי-תזה להרצאה שהייתה בזמנו. רציתי להרגיש בנוח, וכך עלה הפורמט של שיחה פתוחה.

האירוע עצמו היה ממש תיקון. הערב הלך ממש טוב. הזכרתי לעצמי שזה נושא שמעניין אנשים, שאני סומך על עצמי, על היכולת שלי להציב גבולות ועל היכולת שלי להעביר מידע, ומהצד השני – סומך על חברי וחברות הקיבוץ, שיבואו, ישתתפו, ישאלו שאלות ויתעניינו. המטרה שלי היא הסברה וחינוך.

ככל שהשיחה התפתחה הרגשתי יותר בנוח. היה לי חשוב שחלק נכבד מהאירוע יוקדש לשאלות מהקהל כי מבחינתי הדיאלוג הוא החלק הכי מעניין ומלמד. הרגשתי שאני מחובר לעצמי ולאמת שלי, ושהמסרים שלי עוברים בצורה אותנטית.

התגובות היו באופן גורף מאד חיוביות ומאד טובות. אחרי ההרצאה ניגשו אליי ואמרו שזה היה מרתק, מחנך, מלמד, אותנטי, רציני אך מלא הומור, מעורר מחשבה ומשנה את זווית הראייה על התנהגויות ומנהגים יומיומיים שאנחנו לא תמיד נותנים עליהם את הדעת.

אני מרגיש אהוב, ואני שמח על הזכות להיות הגשר עבור הקהילה הגנשמואלית לנושאים של קוויריות וטרנסג’נדריות.

בעתיד הייתי רוצה להקים פורום להט”בי בגן שמואל, כזה שכל השותפים בו הם מהקשת הלהט”בית ומרגישים בנוח עם הזהות שלהם, וגם אחד רחב יותר, שבו יהיה מקום לבני משפחה וחברים קרובים. זה רק ברמת הרעיון כרגע אבל לדעתי ראוי שזה יקרה.

אני יודע שאני דמות להט”בית גלויה לעין ברחבי הקיבוץ והיה לי חשוב לדבר אל הקהילה כעצמי. בנוסף, יחד עם יונת ותרבות צעירים בחרנו להביא השנה הרצאה חיצונית, על ההיסטוריה של המאבק הגאה. היא תתקיים ביום שני הקרוב בשעה 20:30 בביצה.

כמו כן, בעקבות ההצלחה אנחנו מתכננים לקיים שיחה פתוחה נוספת (הודעה על התאריך המדויק תבוא בהמשך).

זה לא משנה אם אתם בן או בת או באמצע או לא בכלל.

תעשו מה שאתם רוצים לעשות, תהיו מי שאתם רוצים להיות.

אני מספיק כמו שאני, וגם אתם.ן.

תודה ושבת שלום, 

אלן