ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
מכתבים לחברתי,
בדרכי לראש הנקרה, מנסה לחפש את המילים לתחושה מרחיבת הלב עמה אני יוצאת מהבית.
איך אפשר לתאר לחברותי שם בשנת השירות, את הבוקר בו אני “בורחת” מצפייה בטלוויזיה ויוצאת לעזור בסידור הכיסאות על הדשא הגדול? באילו מילים ניתן לתאר את מראה הילדות המתאמנות להופעה על הבמה שנבנתה רק אתמול, ולרגע גם אני חלק מהעוסקים בהרמה, הזזה, פיזור חביות וארגון שולחנות?
ובחדר האוכל בראנץ! איך אפשר לתאר את השפע? את ההנאה שבהכנת חביתה עשירה, ושתיית שיק מפנק ? והכל כל כך פשוט ושלנו? של צעירים ובוגרים, של חברי קיבוץ ושכירים? של כאלה שרצים לעבוד, ושל אלה שחזרו מאימון ריצה?
לאורך היום כולנו מחכים לבואם של החטופים אך לעת ערב הקיבוץ מתקבץ ומתכנס לחג אסיף!
השנה צוות החג הפך את החצר לשדרה מלאת שפע וברכה, דוכני האוכל הרבים, תצוגת הענפים, החנייה בה טרקטורים ענקיים, נצנוצי המנורות מעל הכל, ברז הבירות, שולחן היין הוויסקי והערק, השולחנות העמוסים בבקבוקי מיץ פרימור והכל חופשי ובשפע ועם המון תורנים שפשוט מוסיפים חיוכים ושמחה לכל הנתינה.
ואז ערב משגע, עם נגנים שלנו, ושירים שלנו, ורכזת שירותים שלנו, ושיר מקורי שלנו, וארבעת המינים שלנו, ורקדניות שלנו, וסרט שלנו, והוקרה לאנדרי שלנו, וילדים משתוללים על הדשא – הכל שלנו.
וכשירון כרמל “המרקיד המפורסם” מוציא אותנו מגדרנו ומרקיד אותנו מעגלים מעגלים נעמד משתאה בסיום הערב, ממש נאלם דום כאשר אנו רוקדים את מחרוזת שירי הרונדו בלי לפספס אף צעד איך אפשר להסביר את מה שלנו כל כך ברור מאליו?
את הגאווה ביוצרות המוכשרות שבנו כאן חגים ותוכן ומסורות? את השמחה שלנו בהמשכיות? את ההבנה שברור שיש כאלה שמקטרים אבל בסוף כולנו עושים, ויוצא נפלא ושוכחים וחוזרים ומפרגנים, ונשבעים שכך ימשיך גם בשנים הבאות, כי הרי ילדינו ונכדינו כבר מפזזים לצידנו ומתחילים ללמוד את הצעדים ונשאבים לחדווה העשייה בשמחה.
ולמחרת כולנו נפגשים ב”דשא אשלים” להעריך את האומניות, להתפעל מהיצירה וכן גם לקנות ולאכול כיד הדמיון והכישרון. ולעת ערב מורדי מזמין את כולנו להרמת כוסית ב”מוהליבר”, עוד שני צדדים יפים להתחדשות וליוזמה המעידים על הגוונים הרבים שלנו כאן כקהילה.
בקיצור מיכל,
חוזרת לצפון בלב פועם משמחה, מרגישה את משב הרוח הגן שמואלי בגבי, מודה לכל איש ואשה שעצרו ושיבחו ושאלו אותי על יציאתי לשנת השירות, היה בהחלט חג שמח.
ממשיכה לקוות ולעשות כל שניתן כדי שיחזרו כל החטופים !
שלך,
סנונית איזנשטיין קין
היי חברה שלי,
את סוחפת בהתרגשות שלך, בהרגשת השייכות והתרומה לעשייה המשותפת.
ושוב, אני חווה הרגשת הפסד שלא נשארתי בחג, בחוויה הטוטלית הזו של חגיגה משותפת.
אני מרגישה את עצמי קצת מהצד מאז שסיימתי את פעילותי התרבותית. מרגישה קצת הולכת לאיבוד בקהל הענק הזה שהגיע וחגג. אבל מתחברת לכל מילה שלך עם תחושת “כמה חבל שלא נשארתי, שלא רקדתי ביום השמח ביותר בשנתיים האחרונות, בהם נפגשו יחד החזרת החטופים החיים עם חגיגות שמחת תורה וחג אסיף ונתנו לערב זה הצדקה ודחיפה לכל השמחה הזו.
אט אט נוצרת מסורת חדשה לחג ונפרדים מחג אסיף בנוי היטב ומותאם לרוח התקופה, שנוצר אי שם לפני המון שנים ע”י עמירה ושלמה הגני, אז אני בהכרת תודה לעמירה זכרה לברכה וליאיר הגני שבונה לנו את סוכת חד”א כל שנה.
מאחלת לך שוב חג שמח ומקווה להתראות בקרוב,
מחברתך,
מיכל שבולת