< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
ברחבי הקיבוץ פזורים אגמים של צבע וקפסולות של ניחוחות בשומים, מאירי עיניים ומתפרצים בגוונים בלתי צפויים בכל עונות השנה.
הם מצליחים להפתיע בכל פעם מחדש במבחר שבהם.
למיטיבי הראות שביניינו, המראה גורם לחולפים על פניהם להתעכב לשבריר שניה, להעלות חיוך לרגע, ולהודות בליבם על היופי הקסום הזה שנגלה פתע לפניהם (גם אם זה קורה שלוש פעמים ביום, באותו המקום…).
ומי שטרם סיגלו לעצמם את יכולת הראייה הזו, מומלץ להם מאוד להתאמן בה, כי היא מוסיפה הרבה מאוד צבעים וגוונים וריחות משובחים אל תוך חיינו שבזמן האחרון זקוקים לזה מאוד מאוד.
הטכניקה פשוטה:
מצאו גינה אחת בזמן שאתם לא מאוד לחוצים, עמדו או שבו לידה והתבוננו בה.
אתם יכולים לספור כמה פרחים שונים יש בה ולזהות אותם או לא (כי זה לא מאוד חשוב).
אתם יכולים למנות כמה צבעים שונים יש, לנסות להבין כמה מהם הם צמחי פקעת וכמה צמחים חד-שנתיים או שיחים שיש להם גזע קצת יותר עבה והם נשארים כאן כל השנה.
ובעיקר, אם אתם בכושר להתכופף – נסו להריח, ובזהירות בלי לגעת, לספור כמה עלי כותרת יש לכל פרח (יש כאלו עם ארבעה בלבד וכאלו שיש להם עלים רבים או בעלי צורות שונות).
אולי גם תגלו כמה פרחים שפעם היו שתולים בגינות של החברים ומזה שנים נעלמו מהן: גרברות, לוע-הארי, מרגניות, סייפנים המכונים בלועזית גלדיולות ועוד כמה וכמה שהם זכרונות ילדות מחצר הקיבוץ של פעם.
בקיצור – נסו להתיידד עם הצמחים, ריחם ופרחיהם. וגם אם לא תכירו את שמם, זו ודאי תהיה תחילתה של ידידות מופלאה (כפי שאמר האמפרי בוגארט לאינגריד ברגמן לפני 83 שנה…).
אגמי הצבע הקסומים, הגינות הללו, הם ממש לא מובן מאליו. הן פרי עמלו ועבודתו, חשיבתו ותכנונו, דמיונו ויצירתו של אילן נחמיאס, שמזה כמה וכמה שנים טורח ליפות, לקשט ולעטר את חצר-הקיבוץ ואת הדרך המוליכה אליה. בתחילה כמתלמד אצל חנוך בראון ואחר כך כממשיך דרכו.
קיץ, חורף, סתיו ואביב הוא מחליף לנו את העונות, את הצבעים, את הגוונים ואת הצמחים. עוקר ושותל ועודר ומתחח ומשקה וגוזם ומנכש את עשבי-הבר העולים בין הפרחים וכל-כך כל-כך משתדל שהכל יהיה צבעוני ומאיר עיניים ומשמח לב ומשובב את הנפש.
יש בין ה”חבצלות”, כלומר חברי קבוצת “חבצלת” משפט ידוע: “פעם, כשהיינו ילדים, חדרי החברים היו קטנים והגינות שלהם היו גדולות. היום, כשהחדרים של החברים הפכו לבתים גדולים, הגינות נהיו קטנות”.
ולכן אנחנו כולנו חייבים תודה כפולה ומכופלה לאילן שעמל וטורח לייצר לנו איים של גינות פרחים יפים מאין כמותם.