פה ושם עלולים להסתתר בין העלים חרקים שהצליחו להשתחל פנימה, משום שהחממה אינה סטרילית לגמרי או מנותקת ב-100% מהסביבה החיצונית, כמו גם אבק מבחוץ שעשוי להיכנס דרך מערכת האוורור של המתקן, אבל חומרים כימיים – אין!
צריכה של החסה ההידרופונית חוסכת לצרכן הסופי זמן ניקוי והתעסקות עם הירק עד לשלב האכילה. כמעט ואין פחת של ירק כמו בחסות שגדלות בקרקע, והצפי הוא שבעוד עשור החקלאות המודרנית תוביל למהפך, וכל החסה שנצרוך תגדל מחוץ לאדמה.
עבור החקלאי מדובר בשיטה שמזרזת משמעותית את קצב הגידול ומחזורי הגידול. בשל השליטה בבקרת האקלים של בית הגידול (חממה, במקרה שלנו..) – ניתן לגדל מסביב לשעון ולאורך כל עונות השנה בהשוואה לשדה הפתוח, כשקצב הגידול עומד על 21-30 יום בחממה לעומת 45-60 יום בשטחים הפתוחים!
בנוסף לכל אלה, השיטה גם חסכונית מאוד במים ובשטח, כיוון שהיא ממחזרת את המים בסחרור וניתן לגדל בה בצפיפות כפולה מאשר באדמה, כלומר לגדל פי 2 תוצרת למטר רבוע!
כל זאת בנוסף להימנעות מהדברה שציינו קודם, שנותנת תוצרת נקייה ולא מרוססת בחומרים שונים.
היצרנית הכי גדולה בעולם של חסה (ואנדיב/עולש) היא, איך לא, סין.
בעולם מייצרים בכל שנה כ-23.5 מיליון טונות של חסה. הסינים לבדם מייצרים 12 מיליון טון חסה בשנה (כלומר – 51% מהחסה בעולם גדלה בסין!), יותר מפי שניים מהמדינה הבאה אחריה ברשימה (ארה”ב – שמייצרת 5 מיליון טונות בשנה – 22% מהתצרוכת העולמית).
בחממה שלנו גידלתי כבר שישה סוגים שונים של חסה: סלנובה (בתמונה מעלה – סלנובה סגולה), מסולסלת, אייסברג, ערבית/רומית, ליטל ג’ם ולאליק, כאשר במדד הפופולריות בגן שמואל – חסה לאליק לוקחת בגדול!
על פי המחקרים, הרבה בריאות יש בחסה: היא עשירה בנוגדי חמצון התורמים לבריאות העין ולהפחתת הסיכון למחלות לב וסרטן. היא מהווה מקור חשוב לחומצה פולית וכן לוויטמין C ולבטא-קרוטן, מקור חשוב לויטמין K. אלו – תורמים גם הם להפחתת הסיכון למחלות לב וסרטן, וחלקם אף תורמים להפחתת הסיכון לשבץ מוחי, קטרקט וסיבוכי סוכרת, וכן לשמירה על תפקוד מערכת החיסון, לגדילה תקינה, לשמירה על בריאות העור, לקרישת הדם ולחוזק העצם.
בפעם הבאה נדבר על עשבי התיבול השונים שגדלים בחממה, ובינתיים, החסה שלנו מחכה לכם במקרר בחדר האוכל ובמערכת ההזמנות של החממה!