באיזה מסלול צעירים אתם לומדים? איפה עבדתם את שנות הבית, ואיפה עכשיו?

יונת: התחלתי לעבוד את שנות הבית שלי במפעל, עבדתי שם כ-3 חודשים. לא הייתי מרוצה מהעבודה במפעל ולכן עברתי לעבוד במפגשים ‘ברוש’ ואחר כך ‘רימון’ שם עבדתי כשנתיים ומאוד אהבתי את העבודה. לאחר שסיימתי את שנות הבית הייתי בחופש של כמה חודשים והתחלתי ללמוד.
את החלק העיקרי של ימי העבודה שלי בתור סטודנטית אני עושה במפגש אלה (מזה שנתיים) ומאוד נהנית. אנצל את ההזדמנות ואגיד שזה לא מובן מאליו בעיניי שבמפגש רואים בסטודנטים כחברי צוות לכל דבר ומאוד מעריכים את הסטודנטים על שבאים לעזור בחופש הגדול. בנוסף עושה את העיצוב הגרפי לעיתון ‘ג”ש כותבים’, עוזרת לנורית בווידאו מידי פעם ועושה עוד כל מיני עבודות כאלה שקרובות יותר לתחום הלימודים שלי, שאני גם נהנית לעשות וגם צוברת ניסיון דרכן. השנה גם עשיתי מלגת פר”ח בה חנכתי שני סטודנטים משנה מתחתיי בבצלאל שגם עזרה לי בצבירת ימי העבודה.

נגה: לומדת במסלול בית. את שנת הבית הראשונה עשיתי בשירות קבע בצה”ל. את השנייה התחלתי בעבודת חוץ, וכשהתחילה הקורונה עברתי לעבוד במפגשים. עכשיו אני עובדת בארגון The MEFS Initiative, ארגון ללא מטרות רווח שפועל לשיפור ה-food security במזרח התיכון.

עדי: אני במסלול בית. לומדת 5 ימים בשבוע וחוזרת לעבוד במעבדה של המפעל כסטודנטית בחופשים.  גם את שנות הבית עשיתי במעבדה.

ג’ו: את שנות הבית עשיתי במחקלת הסחיטה במפעל, וכיום אני עוזר מחקר במרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית.

האם הייתם עושה משהו אחרת? מבחינת המסלול או מקום הלימודים וכו’

יונת: לגבי מקום הלימודים אני יכולה להגיד שאני בהחלט מרגישה במקום הנכון לי. הלימודים מעניינים אותי ומאתגרים אותי. בצלאל כמוסד לימודים הוא ברמה גבוהה מאוד, ואני מאוד נהנית ומרוצה על אף העומס והדרישות הגבוהות.
לגבי מסלולי לימודים בקיבוץ – הסדר הצעירים החדש נכנס כאשר הייתי בשנה השנייה ללימודים ולכן הרגיש לי לנכון להישאר במסלול שבו התחלתי. אני חושבת שאם ההסדר החדש היה תופס אותי בזמן השחרור מהצבא, או לפחות לפני הלימודים, אז הייתי בוחרת בהסדר החדש ויוצאת לחופש. לדעתי אחרי הלימודים כן אעבור למסלול שיאפשר לי לצאת קצת לחופש ולעצמאות, בעיניי זה מבורך שיש היום יותר אפשרויות בחירה וגמישות. אוסיף על כך ואגיד שהתקופה הזו של להיות סטודנטית בקיבוץ היא לא פשוטה, יש הרבה דברים נפלאים שבתור סטודנטים אנחנו מקבלים שמאוד עוזרים, אך יש גם הרבה מחויבות לקיבוץ שיכולה להיות מגבילה. אני מרגישה שכן הצלחתי למצוא עם הזמן את הדרך שלי להתנהלות מול הקיבוץ ושאני יודעת לא להתרגש מכל מיני אמירות ולקחת את הדברים בפרופורציה.

נגה: לא..

עדי: לפני שהתחלתי ללמוד הייתי בכיוון של לימודי קרימינולוגיה בכוונה לעשות התמחות עם בני נוער. לאחר שיחה עם ברק (טבת) ויובל (קציר) וגם קצת התייעצויות בבית, נפתח בפניי כיוון נוסף (למרות שעבדתי במעבדה לפני הגיוס ואחרי השחרור). אחרי בדיקות של כל המסלולים הבנתי שזה כיוון שיותר מדבר אליי. כיום – אחרי שלקחתי כמה קורסים רבי מלל, אני בטוחה שבחרתי במסלול הנכון עבורי. ללא ספק חישובים ונוסחאות זה צד יותר חזק אצלי.

ג’ו: לאחר שתי שנות בית החלטתי לצאת למסלול עצמאות בזמן הלימודים כדי שלא אצטרך לחזור לקיבוץ ולעבוד בשבתות, אלא רק בשביל לבקר וליהנות מהקיבוץ. כך גם יכולתי להישאר יותר בירושלים ולהתרכז יותר בלימודים ובחוויה הסטודנטיאלית. ירושלים די יקרה, לכן הייתי חייב למצוא עבודה שאמנם לא מכסה את כל ההוצאות שלי, אך בעזרת קצת חסכונות מלפני אני מצליח ליהנות מאוד מהחיים בירושלים.

תוכניות לעתיד?

יונת: לעתיד הקרוב – התוכניות שלי הן לסיים את התואר, ולעתיד הרחוק – זה עוד רחוק. אני כן יכולה להגיד שאני רוצה לעבוד בתחום הלימודים שלי, ומקווה להמשיך ללמוד ולהתפתח גם אחרי התואר.

נגה: להמשיך אחרי התואר ללימודי וטרינריה.

עדי: יצאתי ללימודים במטרה לחזור למפעל כטכנולוגית מזון, עם רצון להתקדם ולהתפתח לטכנולוגית שירות לקוחות.

ג’ו: להתחיל תואר שני שנה הבאה, ומשם נראה..

תודה גדולה ליונת, נגה, עדי וג’ו על שיתוף הפעולה ועל ההצצה שקיבלנו דרכם למסלולים השונים הפתוחים לצעירי הקיבוץ.