הרהורים…
יושבת במגדל בשישי בצהריים, בתערוכת תבליטי הקרמיקה של סמדר אשד ז”ל.
נכנסת מפונה מהדרום שעוסקת קצת בקרמיקה. אנחנו עוברות בין 15 הקערות שבתוכן התבליטים שמתארים קטעי חיים שהיו פעם בקיבוץ – מקלחת משותפת, בית תינוקות, לול תרנגולות ועוד. אנחנו מסתכלות ומספרות לעצמנו את סיפורו של הקיבוץ. ורואות כמה העבודות חשובות ומשמעותיות ומעלות מהשכחה את חיי הקבוץ של פעם.
אנחנו חושבות כיצד להציג אותן לציבור במקום מרכזי. אולי זה יעורר ענין. ואני שואלת את עצמי האם המגדל זה מקום מרכזי? למה לא באים לראות את העבודות הכל כך מעניינות?
אני מתוסכלת ולא מבינה איך קורה שדווקא אני שהיו בינינו יחסים מורכבים מנסה היום לשמור על עבודותיה.