המלחמה המתמשכת והימצאות 101 איש ואישה בעזה כבר למעלה משנה תופסות את כולם, אי אפשר להישאר אדישים.
אצל כל אחד זה מגיע ברגעים שונים, וכך גם צורת ההתמודדות עם הבלתי נתפס.
ברחבי הארץ ניתן לראות מיצגים שונים ודומים, כאשר גם הם באים להנכיח את המציאות הבלתי נסבלת שבה אנו חיים בעת הזו. המחאה מגיעה בסגנונות שונים, יש היוצאים להפגנות, יש העונדים סיכות ודיסקיות, יש הכותבים או משתפים פוסטים, יש המתפללים, יש הרוקדים, יש הבוכים ויש ויש…
באפריל 2024, רגע לפני חג הפסח, הצטרפתי לחברה אמנית ויוצרת ללילה לבן על מנת להניח מיצגים שונים במספר כיכרות בפרדס חנה. כלל המיצגים היו שייכים לקריאה הברורה – ‘רוצים את כולם בבית לליל הסדר, תחזירו אותם הביתה עכשיו!’
פסח עבר, ועוד הרבה ימים, עוד ועוד כיכרות מתמלאות במיצגי כיסאות צהובים (הבולטת הקרובה נמצאת בכניסה לחדרה).
קצת לפני חגי תשרי נתקלתי בכיסא צהוב עומד יתום בעמדת הפחים הקרובה לביתי, והבנתי שאני לא יכולה להשאיר אותו שם, וזו הייתה הקריאה עבורי לעשות מעשה כאן, בתוך הקיבוץ.
ביחד עם איילת גיל התלבטנו איפה ניתן למקם את אותו הכיסא, ואת אלו שיבואו אחריו.
הנחתי את הכיסא הצהוב הראשון רגע לפני ראש השנה, ופרסמתי פוסט בקבוצת הפייסבוק, קוראת לאנשים לבוא ולקחת חלק.
מאז הכיסאות מתווספים, וזה מרגש אותי מאוד (אגב את רובם אני אפילו לא יודעת מי הניח, וזה באמת לא משנה).
השאיפה האישית שלי הייתה להגיע ל101 כסאות, או שתיחתם עסקה לפני כן.
מנצלת את הבמה גם להודות מאוד לכל מי ששם כיסא.
אני לא מאיצה באף אחד לשים כיסא, אלא באמת מזמינה את מי שמעוניין לקחת חלק במיצג ובכך להעלות את המודעות להשבתם של החטופים, בכל דרך בה תבחרו (מוזמנים לשים כל דבר שמרגיש לכם נכון).
המיצג ממשיך, גם אחרי החגים.
בקריאה גדולה – את כולם, עכשיו!
ליאן