הספריה ואני
הרומן שלי עם הספריה החל לפני 22 שנה.
חפשתי מקום עבודה שיחלץ אותי מהקופות בדוכן. חשבתי על הספריה, אבל לא האמנתי שאוכל להתקבל מפאת גילי
ה”צעיר”. אלא שאז חיכתה לי הפתעה: וותיקות הספריה חפשו מנהלת חדשה, ומשיחה עם מרים פרנק ז”ל הבנתי שאפילו סמנו אותי כמועדפת.
בהתראה של שבועיים מראש לדוכן, עברתי לספריה. ההתאהבות הייתה מיידית. למדתי את התוכנה והשתלבתי בצוות הוותיק והמיומן. אהבתי להיות בין הספרים, אהבתי את התהליך של למידת הקוראים השונים, מה כל אחד אוהב או מעדיף. אהבתי לשוחח עם האנשים שנכנסים לספריה על כל מיני נושאים. בקיצור, מצאתי את מקומי.
במהלך השנים פרשו הוותיקות, שהעבודה איתן תרמה לי רבות, ואסנת ברדה הצטרפה אלי.
בשנים האחרונות התפרסמו ספרים רבים שמהווים שיר אהבה לספריה מהסוג הישן, כמו שלנו. ספריה שהיא אינטימית והספרניות מכירות ואוהבות את הקוראים והקוראות שלה ומתאימות להם ספרים שירגשו ויענינו אותם. גם אני אוהבת את הספריה הזאת.
מדי כמה שנים אנחנו חוות ניסיונות להפוך את הספריה למשהו אחר. עד כה עמדנו בגבורה מול ניסיונות אלה, והציבור היה אתנו.
אני מבינה שאני לא כאן לנצח, מבינה את השינוי שמביא אתו הזמן. אני יודעת ואקבל באהבה את המנהל או המנהלת החדשה שיבואו להחליפני ויביאו אתם רוח חדשה ואחרת.
בינתיים, לרגל חודש הספר, אני מברכת את הקוראות והקוראים הנאמנים שלנו, שימשיכו להגיע ולשמח אותנו בנוכחותם.
שבת שלום,
גילה