אפשר | ניסים מנחם
אפשר לשבור סלע
אפשר לשבור ברזל
אפשר לשבור גזע
אפשר בנקל מקל
אפשר לשבור פלסטיק
אפשר לשבור זכוכית
אבל לא את הרוח וגמישות מוחית.
כשאנחנו מסתכלים על ההווה שלנו אנחנו לא יכולים שלא להיזכר בעבר, אך לפעמים ישנם רגעים בהווה שבהם אנחנו שואלים את עצמנו – האם זה יימשך לנצח?
ואולי, זה הזמן ליישם את לקחי העבר וההווה ולהצליח לדמיין עתיד טוב יותר עבורנו.
הווה עבר עתיד | ניסים מנחם
היו לילות וימים, ויהיו לילות וימים,
ומלחמות דמים, בין אומות ועמים.
והיו לילות וימים, ואין שלום לעולמי עולמים.
היו לילות וימים, וההווה רץ, ונעצר לפעמים.
“עולם כמנהגו נוהג”, והראש את הגוף מפלג.
במזיד ובשוגג, השקר על הדם באמת חוגג.
רוע לב בשמחה מתפוגג, וכמו שיכור מזגזג.
“על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק,”
תן לפחד מעט אומץ, ושהרעש מרחוק ישתוק.
“ים המוות הכחול בלאט ינוע”, ברקע לבן קרוע,
דום נוח, ימין ושמאל פרוע, וכידוע, נשאל מדוע?
את השיר הבא פרסמנו לאחר שבועיים של שתיקה, והוא קורא לנו להסתכל על כל יום כיחידת זמן הארוכה ביותר, לפעמים זהו הזמן הארוך ביותר שנוכל לתכנן, לעת עתה.
כל יום ויום | ניסים מנחם
כל יום ויום עומד בפני עצמו.
לכל יום שחולף, מגיע יום במקומו.
“יום אסל יום בסל”, תם, נגמר, וחסל,
ונאסף בדיוק כמו קודמו לאותו הסל.
מתנדנד עלה ורד, כמו תינוק בערסל.
ויום בא ויום הולך ועוד איך,
יוצר את הרצף, ומייחל להמשך.
ויום בא יום הולך כמו מחזור,
מחליף משמרת מחושך לאור.
אני מזמינה אתכם, דווקא בימים אלו, להיכנס אל עמוד האינסטגרם שלנו, שהוא מעין ספרייה דיגיטלית עם המוני טקסטים שלדעתי כל אחד ואחת יכולים למצוא בהם ערך אישי, נחמה ואולי אפילו מזור…
מאחלת לכולנו שבת של שלום, שהחטופים וגם החיילים יחזרו במהרה.
ליאן