השמיים בכו השבוע. עצב, כעס וכאב נמהלים יחדיו והגשם לא תמיד מצליח לשטוף אותם.
ושמות שמות | ניסים מנחם
ושמות שמות,
שנאה ומלחמות, רק עושות שמות,
מתי כבר נפסיק, את עצמינו לרמות.
ושמות שמות, וים של דומיה סביב,
תמונות של פרחים, מיום בהיר באביב.
שמות ועוד שמות, וזה לא נגמר,
מפסגת החרמון, עד קצה המדבר.
ומה שנשאר, זיכרון קצר מן העבר,
תשובות סתמיות, ולב תמים שנשבר.
השבוע מצאתי שיר בפורטוגזית שתרגמתי מזמן, והרגשתי שאולי דווקא בעת הזו הוא יהיה מתאים.
השיר נקרא Paciência של הזמר לנינה, שמשמעותו – ‘סבלנות’. לינק מצורף.
סבלנות | Lenine
בזמן שהכל מבקש
קצת יותר רוגע
עד שהגוף מבקש
קצת יותר מהנשמה
החיים אינם עוצרים
במשך הזמן
שמאיץ וממהר
אני מסרב, אני יוצר את הזמן
אני בוחר בריקוד ואלס
החיים הם כה נדירים
בזמן שכולם
מחכים להבריא מהרע
זה השיגעון שמעמיד פנים
שכל זה נורמלי
אני מעמיד פנים שיש לי סבלנות
העולם מסתובב
כל פעם יותר מהר
ואנחנו מצפים מהעולם
שיחכה לנו
קצת יותר סבלנות
יכול להיות שהזמן
מה עוד יש להבין?
היש לנו את הזמן הזה לבזבז?
ומי בכלל רוצה לדעת?
החיים הם כה נדירים
כה נדירים
מאחלת שבת של שלום, ומתפללת לחזרתם של 136 החטופים והחטופות, וכל החיילים והחיילות במהרה.
ליאן