דווקא שהכל אפור | ניסים מנחם
דווקא שהכל אפור תזכור, שגם זה יעבור.
ודווקא כשהלבן נלחם בשחור,
“ואהבת לרעך כמוך” מדליק את האור.
קן לציפור בין העצים, ובקן כמה ביצים,
אז אם אתם לא מרוצים, מצדי שיעופו גצים.
שיעופו לכל הרוחות, שילמדו למחות,
היותר נלחם בפחות, טוען שאין לו אחות.
כל הסיבות מתנפצות להשלכות,
לא כולם נולדו דגים בים אשר יודעים לשחות.
אז דווקא באפור תזכור, מאיפה באת ולאן תחזור.
פה קבור הכלב, ושם פצחה הציפור במזמור,
ושרה לה בקול ברוח “זה לא יעזור”,
רק אם תחזירו את הענף למקור, האל ישמור.
תזכרו שיש את הקלט ויש את הפלט,
זוויות ישרות בחלון ומסתובבת הדלת,
כמו מציאות משוגעת, עד לבלתי נסבלת.
ומי מערבב טיח, מתפלל על שטיח, ומכין מלט?
רק שלא נתבלבל בסוף, בין עלות לבין תועלת.
השיר השני מתורגם מספרדית, של זמר ופסנתרן ארגנטינאי – פיטו פאאז.
הוא מציע עוד נקודת מבט על השלב שבו מרגישים שהכל אבוד והייאוש נעשה כבר ממש נוח (לחצו על הקישור להאזנה לביצוע המיוחד של מרסדס סוסה ופיטו פאאז).
אני בא להציע את ליבי | Fito Paez
מי אמר שהכל אבוד?
אני בא להציע את לבי.
כל כך הרבה דם שהנהר לקח,
אני בא להציע את לבי.
זה לא יהיה כל כך קל, אני יודע מה קורה,
זה לא יהיה פשוט כמו שחשבתי,
איך לפתוח את החזה ולהוציא את הנשמה,
סכין של אהבה.
הירח של העניים, תמיד פתוח,
אני בא להציע את לבי.
כמו מסמך בלתי ניתן לשינוי,
אני בא להציע את לבי.
ואני אאחד את קצות אותה קשת,
ואני אלך בקלות, אלך לאט,
ואני אתן לך הכל ואת תיתני לי משהו,
משהו שיקל עלי קצת יותר.
כשאף אחד לא קרוב או רחוק,
אני בא להציע את לבי.
כשהלוויינים לא מגיעים,
אני בא להציע את לבי.
ואני מדבר על מדינות ותקוות,
אני מדבר על החיים, אני מדבר על כלום.
אני מדבר בשביל לשנות את הבית הזה שלנו,
לשנות אותו רק כדי לשנות.
מי אמר שהכל אבוד?
אני בא להציע את לבי.