< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
תמונות נוספות יעלו ב’לוח גן שמואל’ בפייסבוק
נווה קיץ עבר הווה עתיד
בתור ילדה, זכור לי הרבה מחוויות הנווה קיץ. זכורה לי ההתרגשות מלהיות בקבוצה עם ילדים יותר גדולים ממני, תשומת הלב של המוסדניקים, להיות בשטח וללמוד בנייה צופית, כל שנה להכין תיק ללילה, להתמודד עם הפחד ובסוף לחזור לישון בבית, אבל להרגיש שקצת יותר הצלחתי. את השטפת”ה, את אמא שלי קוראת במגפון, מנהלת את הנווה, והכי הכי – להיות צרודה מרוב מורל!
לאורך השנים ריכזתי את הנווה קיץ מספר שנים, שבמהלכן גילינו את חורשת האקליפטוסים – “חורשת ה־80”, מקום קסום, גדול, שמרגיש ממש כמו פיסת טבע צמודה אלינו לקיבוץ.
במהלך השנים הנווה הפסיק להתקיים. לא נגמרו הסיבות שהקשו על חזרתו – קורונה, פסי הרכבת, והטבע שהולך ונעלם מסביבתנו הקרובה. אבל יותר מהכול, הקסם שבמסורת הוא הדבר שעוזר להניעה את גלגלי העשייה.
מהרגע שנכנסתי לתפקיד ניהול החינוך החברתי, הייתה לי מטרה מאוד ברורה להחזיר את הנווה קיץ. חיפשתי מקומות אפשריים באזור הקיבוץ ובתוכו, אבל מהר מאוד פרצה המלחמה, ושוב עלו סימני שאלה לגבי ההתכנות של החזרת המפעל החשוב הזה.
ביחד עם הצוות הנהדר שלי, חשבנו מה בעצם הדברים החשובים והייחודיים של הנווה: רב-גילאיות מהנעורים ועד כיתה א’, ניסיון של הדרכה לנערים, התמודדות עם אתגרים אישיים וקבוצתיים, בנייה צופית וחוויית שטח, שבוע של התנתקות ממסכים וחזרה לפשטות של הביחד.
ביחד עם הצוות בנינו שבוע שמכיל בתוכו את אבני היסוד הללו, ויצאנו לדרך. עד הרגע האחרון לא היינו בטוחים אם הנווה יצא לפועל או שנאלץ לוותר בשל המצב הביטחוני – ולשמחתנו, זה קרה.
אני הייתי מאוד מופתעת כמה הזיכרון של השבוע הזה נמצא עמוק בוורידים שלנו, ולמרות שהתפאורה הייתה שונה, הייתה תחושה מרגשת של נווה באוויר!
השנה היה לנו חשוב לבסס מחדש את המסורת, את תחושת הוודאות, ולכן השארנו את הנווה קיץ באותה המתכונת, אך ניצלנו את ההזדמנות להתעסק בנושא שחשוב לליבנו – שמירה על הסביבה.
במהלך הנווה למדנו על אקולוגיה, התנסינו בבנייה סביבתית בעזרת הורים יקרים: אלעד צפוני, ירון שוסטר, תובל בראון, יניב קלי, שחר שלום, עינת קישינבסקי, ליאור גולדשטיין ונועה מזרחי, שהגיעו, לימדו את הילדים, ונתנו להם להתנסות בקסם של בנייה אקולוגית – שימוש חוזר בחומרים לבנייה חדשה. הילדים נכנסו לזה ומאוד נהנו מהחוויה. בנוסף, התהליך העשיר את חברת הילדים במבנים חדשים.
אני רוצה להגיד תודה גדולה לצוות המדריכים שלי, שעושה עבודה נפלאה, לצוות הנערים שהדריכו והתמודדו עם הקושי והכיף שבהדרכה, לצוות הטכני ולרן חנני, האחד והיחיד, על עבודה קשה מסביב לשעון. להורים שנתנו מזמנם, ולילדים – על השמחה, ההתלהבות, וההתמודדות עם הקשיים. הכול שווה בשביל לראות אתכם חווים שבוע כזה עוצמתי, שבתקווה ישאיר בכם זיכרונות משמעותיים.
ובעתיד?
אני מקווה שנצליח, לאט לאט, לחזור לטבע, ולהמשיך ולקיים את המסורת המיוחדת הזו של ילדי גן שמואל לאורך הדורות הרבים.
יונת