< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
דברי פרידה מנעמי ארבל
כפי שהוקראו ביום ב’ האחרון בספריית הילדים
נעמי,
חשבתי לספר ולמנות את שלל התפקידים והדברים בהם עסקת לאורך השנים הרבות במערכת החינוך.
בסופו של דבר החלטתי שלא, כי:
- זאת תהיה רשימה ארוכה מדי.
- צריך לעשות תחקיר מקיף וללכת הרבה שנים אחורה.
- משהו בטוח יישכח ואני לא רוצה את האחריות.
מה שכן אומר, לסיכום התקופה הארוכה, זה שפועלך בתחומים רבים וגישותייך לנושאים השונים עדיין מורגשים במערכת, והם חלק בלתי נפרד מהתרבות והשפה שלנו. לא לכל מי שעבד במערכת היו היכולות והזכות להשאיר אחריו חותם, ועל כך אני מברך אותך ומקנא בך באותו הזמן.
כנראה שלשמחתך – ובגלל שאני בגיל של עופר בנך הבכור – לא יצא לי להיות תלמיד שלך ולמעשה מבחינה מקצועית יצא לנו לשתף פעולה רק כאשר נכנסתי לריכוז החינוך. לצערי ביום השלישי בתפקיד נכנס לתוקפו הסגר הראשון והקורונה פרצה לחיינו.
אני מזכיר שהקורונה היתה רעה לילדים ומבוגרים בעיקר, כך שלמעשה לא ממש יצא לנו לשתף פעולה והיה לנו קשה להפעיל את ספריית הילדים. למרות כל הקשיים בתקופה זאת תמיד התרשמתי מגישתך החינוכית ומרצונך העז להפעיל את הספרייה, ולעזור בהעברתה למיקום החדש למרות הקשיים הרבים.
עם תום הקורונה נדרשנו לעשות שינויים בייעוד בתי בחינוך על מנת לקלוט את הבייבי-בום שהגיע בעקבותיה. אני יודע, כי אמרת לי ואני שמח שאמרת, שלא תמיד אהבת את החלטות והשינויים שעשינו בספריית הילדים.
בנושא זה חשוב לי לומר שבסופו של דבר אילוצים ושלל שיקולים שלא תמיד היו קשורים לספרייה עצמה היטו את הכף והכריעו. ההחלטות שהתקבלו לא קשורות להערכה הרבה שכל המערכת ואני חשים כלפייך וכלפי פועלך בכל השנים הרבות ובתחומים השונים, כולל הספרייה.
בעיניי זה לא המקום והזמן לסכם קריירה ענפה ומוצלחת של עשרות שנים. לכן, אסתפק בלהגיד לך נעמי תודה רבה על כל השנים, בהצלחה ובעיקר הרבה הרבה הרבה בריאות ושמחה.
חובב