< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
צמחי תבלין לתה
כל משקה חם או קר שאנחנו שותים, ואינו מכיל קפה/קקאו/פרי/ אלכוהול, נקרא תה, גם אם לא נחלטים וצפים בו עלי צמח הקמליה הסינית לזניה השונים.
במבחן התוצאה, במשך אלפי שנים, אנשים בכל העולם מצאו סביבם צמחים שחלטו מהם משקאות אם כדי להתחמם ואם כדי להרפא משלל מחלות, פגעים ושאר נגעי גוף טרום הרפואה המודרנית.
כבר הרבה מאוד שנים אנחנו עושים את זה בעיקר משתי סיבות:
האחת – כשאנחנו בשטח, בטיולים , בטבע ואוהבים להכיר את הצומח וקוטפים מהמצוי סביבנו וחולטים בפח/בסיר/בפינג’אן הניצבים במדורה או על גבי הגזיה.
האחרת – כשאנחנו בבית ורוצים להתענג על תה חם בחורף או צונן בקיץ, שיש לו טעמים שאינם סינטטיים משקית שמתהדרת בכאילו טעמים טבעיים אבל באמת הוסיפו לה חומרי ריח וטעם שלא לדבר על ענייני האריזה המהודרת הנלווים: השקיות והחוטים והפתקים כל מה שהוא לא אהבת הטבע או איכות הסביבה.
אז בסיבוב ליקוט קצר השבוע בקיבוץ, אספתי תשעה צמחים, שכל אחד מהם לחוד ובוודאי כולם יחד או בהרכבים שונים, מייצרים טעמי תה מופלאים.
החיסרון: חלקם בגינות פרטיות
היתרון: כולם בהחלט ניתנים לשתילה וגידול בכל גינה/ עציץ / חבית בקיבוץ, כלומר: גם אצלכם בבית.
האפשרויות הטכניות:
1. לקטוף כל פעם עלים טריים כשרוצים תה.
2. להכין צנצנת עם תערובת עלים מיובשים שתהיה בהישג יד בכל רגע נתון.
3. שיטות הייבוש:
גוזרים את הצמחים למקטעים
של 3 ס”מ.
א. על מגש בחוץ בקיץ בצל למשך
4-5 ימים
ב. בתנור בחום של 50 מעלות למשך 8 שעות לפחות.
כשהצמחים יבשים לחלוטין, לאחסן בצנצנת זכוכית כתערובת או כל סוג לחוד.
הכי הכי חשוב:
תה לא מבשלים. תה חולטים.
משמע:
מרתיחים קומקום עם מים.
כשהמים רותחים מכבים את האש, ואז מכניסים פנימה צמחים (טריים או מיובשים), וממתינים 5-7 דקות עם מכסה סגור.
לקומקום של 2 ליטר, אני מוסיפה בערך כוס צמחי תבלין יבשים.
אבל זה עניין של טעם אישי, וצריך להתנסות ולבחור את הכמויות.
האוסף שלנו כולל מן ההכי מצויים רגילים ומקומיים, ועד העולים החדשים שהגיעו בשנים האחרונות ונכנסו בכייף לתוך חיינו:
1. נענע
על העלים נמצאות בלוטות השמן הריחני, המכיל את חומר המנתול.
* אגב, תנסו לייבש נענע לחוד, הרבה עלים, תשמרו בצנצנת ותוסיפו לסלט טרי או סלט טאבולה או תפזרו על לבנה. זה מוסיף טעם שונה מיוחד ואחר.
2-3. אזובים: זעתר ואורגנו.
זעתר- אזוב מצוי, גדל בר, או בגינות.
אורגנו – אזובית פשוטה
ויש גם אזובית תרבותית, שניהם מוצאם מאירופה
4. רוזמרין
קיבל את שמו בגלל פרחיו התכולים מהטל והים בלטינית רוס- טל מרין– ים
אינו גדל בר בארץ, שיח רב-שנתי ירוק-עד, עם ריח חזק ונפלא לאוהביו. לשים במתינות בשל ריחו וטעמיו החזקים.
נמצא בסוגים שונים, במקומות רבים בקיבוץ שאינם גינות פרטיות של חברים.
5. לבנדר – אזוביון רפואי.
מין תרבותי שאינו גדל בר בארץ.
בישראל גדלים בבר ארבעה מינים אחרים.
הצמח משמש לחיטוי, לתבלין ולמרפא.
הלבנדר מוסיף ניחוח כמעט קסום לכל חליטת תה שהוא נמצא בה. שווה לגדל אותו לא רק בשל צבעו
וריחו ופרחיו– אלא בהחלט למען התה.
6. לואיזה
מקורה בדרום אמריקה משם נדדה לאירופה ואלינו.
באירופה הלואיזה היא עץ. אצלנו במקרה הטוב היא מצליחה לגדול ולהיות שיח.
טעמה לימוני מובהק וברפואה העממית נעזרים בה לכאבי גרון.
7. לימונית
עשב לימון/ לֶ֫מון גראס
צמח עשבוני רב שנתי ממשפחת הדגניים. מקורו באזורים טרופיים בדרום-מזרח אסיה ובאפריקה.
8. לענה שיחנית – שִׁיבָּא או שִׁיבָּה
(מהשפה הערבית)
מין של לענה, גדל בר באזורי המזרח התיכון ( שזה כולל גם אותנו).
לעלים ריח וטעם חזק ומריר. לאוהבי הטעם הקשוחים בלבד.
הלענה השיחנית גדלה בר בצפון הארץ.
באירופה הלענה שימשה בייצור משקאות חריפים.
בשל תכונותיה אלו, נוצר הביטוי העברי: “מר כלענה” המופיע שמונה פעמים במקרא בנוסחים משתנים
“וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה” (משלי,ה4)
9. מרווה – מרווה רפואית
בישראל היא גדלה כצמח תרבות ודומה למרווה המשולשת, אחת ממרוות הבר הנפוצות בארץ (מרמיה).
משמשת כצמח תבלין וברפואה העממית.
והכי שווה?
פשוט לתלות זרים של מרווה שיתייבשו בבית.
הריח שלהם ממלא את חלל האוויר והוא מיוחד כל כך כאילו כל הטבע והבר נכנסו הביתה
זה להפעם.
עוד קצת אביב לפנינו עד הפסח.
שתבאנה רק בשורות טובות,
נעמי
התמונות מסודרות בהתאמה לפי סדר הצמחים בטקסט..