< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >
ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת
שלום לכולן ולכולם
לקראת אמצע החורף רואים את שפע צמחי הבר, שרגע לפני פרחי הבר (חוץ מהסביונים) עולים בחצר הקיבוץ כמעט בכל פינה.
חלקם למאכל וחלקם למרפא, ורובם גם וגם.
משהו על כל העלים הירוקים שנעלה כאן עד הקיץ ומצויים בחצר הקיבוץ, בקרבתו, ואולי לפעמים גם נרחיק מעט.
כל העלים הירוקים, הצומחים בבר ומגודלים בחקלאות, עשירים בחומרים חשובים מאוד לגוף האדם: הם מכילים ברזל, סידן, מגנזיום, אשלגן, סיבים תזונתיים, כלורופיל ונוגדי חמצון. חלקם מכילים ויטמין C ברמות גבוהות מאוד.
זה בדיוק הזמן, כשהם רעננים וטריים, להתחיל ללקט אותם. אם כדי לבשל מייד ואם כדי לייבש, להקפיא, ולהשתמש כשכבר לא יהיו זמינים.
המוכרים ביותר ומצויים עכשיו בחצר הם צמחי החובזה או בשמה העברי חלמית, הסרפד ויש כבר חמציצים פה ושם ועוד כמה צמחים שנביא בשבועות הבאים עם בוא האביב.
ראשונה – החובזה
(בערבית “כיכר לחם קטנה”)
הצמח קיבל את שמו בשל צורת הפרי המבשיל אחרי הפרח.
השם “חלמית” מקורו בתנ”ך, וניתן לו על פי פסוק בספר איוב שלדעת פרשנים מתייחס לצמח זה. משנת 1946 הוא נקבע כשם הרשמי ב”מילון צמחי ארץ ישראל”.
החובזה היא ללא כל ספק מלכת ליקוטי/בישולי הבר: זמינה, ירוקה, עליה גדולים, רכים וטעימים בכל צורה שהיא: מוקפצים עם בצל מטוגן ועדיף עם זעתר טרי, בחביתת ביצים או קמח חומוס/עדשים בגרסה הטבעונית, כקציצות או לביבות חובזה, כשעליה מגולגלים וממולאים כעלי גפן כמיטב הדמיון והיצירתיות שלכם: טבעוניים, צמחוניים או בשריים וגם כמילוי למאפי בצק.
עכשיו הם עוד קטנים ורכים אבל בחודש הקרוב הצמחים יגדלו והעלים יגיעו לרוחב כף יד של אדם מבוגר ויהיו מצוינים למילוי.
מי שאוהב מרק ירוקים מומלץ לו להכין מרק עם עלי חובזה וגריסים או אורז או עדשים מכל סוג שהוא.
שני לה – הסרפד
מקור שמו במקרא, בנבואת נחמה של ישעיהו הנביא, שסיווג אותו כצמח ללא תועלת וניבא כי במקומו יעלה שיח ההדס בעל התכונות הטובות.
הזיהוי אינו וודאי, והוא נסמך על תרגום התנ”ך ללטינית מסוף המאה הרביעית לספירה (הוולגטה).
מעבר למחטים ולחומר הצורב שהסרפד מגן על עצמו בהם, מסתתר צמח בעל תכונות מרפא מופלאות (בעיקר דלקות בדרכי השתן) ששווה להתאמץ ולקטוף בזהירות המתבקשת.
הסרפד מפתיע בשפע החומרים הבריאים שיש בו, כמו כל הירוקים, בעיקר ויטמין C בכמות גדולה יותר מאשר בפירות הדר.
אז מה עושים עם סרפד?
גם וגם וגם:
1. מייבשים. בתנור בחום נמוך של 50 מעלות עד שמתייבש או תולים לייבוש במקום מוצל ומאוורר כשבסיס הסרפד למעלה וראשו למטה עד שהסרפד יבש לגמרי, ואז מאחסנים בצנצנת אטומה ומשתמשים לחליטות תה.
2. אפשר לטחון את הסרפד המיובש לאבקה ולהוסיף כפית ליוגורט/למאכל או למשקה אחר כל יום.
3. תבשיל/מרק סרפדים הוא מעדן לאוהבי הירוק, כמו מרק חובזה או מרק תרד עם קטניות/ירקות או כל תוספת אחרת.
**המחטים נעלמות בשטיפה ובבישול**
4. הוא מצויין גם למילוי מאפים למיניהם בדיוק כמו התרד והחובזה.
5. לדלקות בדרכי השתן – קשוח אבל עובד!
תה מרוכז של סרפד טרי:
סיר של 2 ליטר, מלאו אותו בגבעולי סרפד, כסו במים ובשלו ברתיחה עדינה 10 דקות.
שתו הכל.
זה מר כמו לענה, אבל עובד.
אחר כך, תורידו את מינון הסרפד ביחס למים, לתחזוקה שוטפת
*תכלס איך לקטוף?
1. ציוד : סכין/ מספריים/ מזמרה, כפפות גננים (כפפות חד פעמיות לא עמידות כנגד מחטי הסרפד)
קרטון פירות שטוח.
2. אוחזים בסרפד ליד השורש, חותכים, ומניחים שכוב בקרטון.
3. כשיש לכם ערימה יפה של סרפדים, תמשיכו לטפל בהם בכפפות עד שיבושלו או יתייבשו.
שלישי – החמציץ
מכירים צמח קטן עם המון עלים שעולה בדשאים ובגינות ובכל מיני מקומות שאף אחד לא שתל אותו? זה שנותנים בו ביס בגבעול או בעלה ומיד כל הפרצוף מתכווץ ועושה “אוי חמוץ”? אז זה זה.
והוא בכלל עולה חדש, מסוף המאה ה-19, לא ידוע מי הביא אותו לארץ, אבל הוא נראה לראשונה, כמו כל העולים של התקופה – ביפו.
הוא אינו מתרבה בזרעים אלא דרך פקעות קטנות שהן השורש שלו.
בתשובה לשאלה הדורשת הסבר “איך נפוץ בכל הארץ, אבל ממש בכל הארץ?”
כמו שאמרה פעם צשקה, המחנכת הדגולה, יודעת ואוהבת הטבע:
“זה החולד החכם בין שוכני המחילות. אוגר לו את פקעות החמציצים לימי החורף, אבל לא תמיד זוכר באיזו מחילה הניח אותן”.
אותו חולד ארץ ישראלי, היחיד שחופר מחילות בארץ, הוא שהפיץ את החמציץ בכל הארץ.
ובינינו, די זכינו. אז למה שנתלונן? בואו נעשה מהחמוץ חמצוצים וטעימים
שמו של החמציץ בא מהחומצה האוקסלית שהיא אחראית לחמיצות בו.
מצד שני, אותה חומצה קיימת גם בתרד, פירות, וקקאו.
אם לא אוכלים 200 גרם של חמציצים כל יום, אפשר לנשנש כמה מידי פעם, בוודאי כשהם מבושלים כי חום הבישול הורס את החומצה האוקסלית ועדיין משאיר משהו מטעם החמיצות במרק או בתבשיל שתכינו.
אז מה להכין?
בישול: לקטו את עלי החמציץ, לא את הגבעול עם הפרח.
העלים מוסיפים טעם של חמיצות מעודנת לכל תבשיל או מרק.
פשוט לקצוץ אותם ולהוסיף לקראת סוף הבישול.
טרי: הכינו מטבל/ רוטב/ פסטו/ צ’ימיצ’ורי – מה שאתם אוהבים, על בסיס עלים טריים של חמציץ שמהווים שליש מכמות העלים האחרים (פטרוזיליה, ריחן, כוסברה, נענע) ולשם שינוי, תנסו פסטו עם פקאנים. מומלץ.
והכי חשוב:
אם אתם לא בטוחים מהו הצמח, תתקינו לכם בנייד את היישום (אפליקציה) של גוגל שנקראת “עדשת גוגל” Google Lance שמזהה כל צמח על ידי צילום.
ואם אתם עדיין לא בטוחים, אתם מוזמנים לשאול אותי.
ליקוט נעים וטעים,
נעמי