חברות וחברים שלום,
בשבועות האחרונים התרגשנו אל מול מסך הטלוויזיה עם חזרתם המדורגת של חלק מהחטופים הביתה. מדי שבוע, בכל פעימה שמומשה, הוחזרה גם פעימה אל הלב הלאומי שותת-הדם שלנו.
אתמול זה היה סיפור אחר לגמרי כאשר חשש מתמשך של עם שלם הפך לוודאי. התמונות והסרטונים מחייהם של כפיר ואריאל ביבס שווי-הלב לפני ה- 7.10 מוכרים בכל בית בישראל. הצפייה בארונותיהם עטופי הדגל הכאיבה לי אתמול עד דמעות.
נכון, אצלי הדמעות משתחררות בקלות מהעיניים ובשבועות האחרונים התרגלתי מדי שבת לצפות בתמונות החיבוקים של השבים עם משפחותיהם ולהתרגש עד דמעות, גם אם ההתרגשות הייתה מהולה בעצב ובכעס על מה שהם עברו. מאז ה- 7.10 אני מרגיש את השינוי שחל בי. אני רגיש יותר למכאובם של אחרים, אני מתרגש מאוד בקלות ונהיה מוצף וזה מיד יוצא דרך העיניים…
אתמול הרגשתי עוצמות אחרות.
מדינה שלמה עצרה אתמול את נשימתה והרכינה ראש בכאב גדול. ואני איתה. הייתה לי תחושה של אבל לאומי באוויר. כבד. בלתי ניתן להכלה. כאילו כל זוועות המלחמה התכנסו באופן מרוכז לתוך היום הזה. סרטוני החטיפה המזוויעים של שירי והילדים הפכו לסמל של אותו יום שחור. חזרתם בארונות, למעלה מ- 500 יום לאחר שנחטפו, קרעה לי את הלב והכבידה על הנשמה שלי כמו צל ענק ושחור שליווה אותי לכל אורך היום.
ואז המחשבות על ניר עוז עולות לי לראש. קהילה שעברה את הנורא מכל ב- 7.10 וראתה קצת אור בשבועות האחרונים עם חזרתם של חלק מיקיריהם, תיאלץ להתקבץ יחדיו שוב בבית הקברות לעוד 4 טקסי קבורה קשים מנשוא, ולהשכיב למנוחת עולמים את יקיריהם לצד 57 חברים, נשים וילדים שנרצחו באותו יום ארור בו גם נחטפו מקהילתם 76 איש, מהם 16 נותרו עד היום בשבי. קיבוץ בו המחבלים נכנסו באין מפריע כי הצבא לא הגיע אליו. רק 6 בתים יצאו ללא פגע. אחד מכל 4 נחטף או נרצח. ליבי יוצא אל קהילת ניר עוז.
לצד העצב הגדול אני לא יכול להתכחש לתחושות הכעס האדיר, התסכול וחוסר האונים שאני מרגיש על קהילה שנשחטה, על בשר מבשרי שנתלש באכזריות מגופי וכמובן על כל אלה שעדיין לא חזרו הביתה.
וכבר מחר נאפסן את כל עוצמת הרגשות הללו ונקבל בהתרגשות אדירה 6 חטופים ששבים הביתה.
הלב מתאחה משברי האתמול ומתמלא בשמחה אדירה. כמה אפשר להכיל את המטוטלת הרגשית האדירה הזו?
לסיום, אעדכן שאנו בוחנים אפשרות של נסיעה קיבוצית מרוכזת וחד-פעמית לכיכר החטופים עם אוכל והפעלות לציבור הרחב הנמצא בה. זו יוזמה של התנועה הקיבוצית ואנו בוחנים אפשרות של הצטרפות אליה. חברות וחברים המעוניינים לקחת חלק בארגון מוזמנים לפנות אלי.
אני מקווה ומייחל לכך שהמגעים להמשך עסקה להשבת החטופים יתקיימו ושזעקת העם השפוי תתממש כבר ונוכל להתפנות ללקק את הפצעים…
עילם