< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

סמדר אשד נפרדה מן העולם אחרי שנים ארוכות של מאבק עם מחלת הסרטן. במהלך כעשרים שנה ויותר צמצמה המחלה את הניידות, את הכוח הפיזי וגם את החירות והאוטונומיה שהיו כה חשובים לה.

עם זאת לאורכן של כל השנים הללו לא פסקה סמדר אף לרגע מלדמיין, לתכנן ולהפיק יצירות אמנותיות בקרמיקה ברחבי קיבוץ גן שמואל. היא תכננה ויצרה והפיקה עבודות אלו בעזרתם הרבה של חברים וחברות ואנשי מקצוע מהקיבוץ וגם מחוצה לו.

אני זוכרת את העשייה המשותפת של אריחי קרמיקה עם אותיות האלף בית שעשתה לעטר את הקיר של האולפן הישן. ההתחלה היתה מהוססת ומלאת מילים, לאט לאט הפכו העבודות למגוונות יותר, צבעוניות ותמונתיות יותר.

חלקן היו בעצם עבודות קהילתיות שערבו פעילות יוצרת של חברים וחברות רבים מן הקיבוץ כשסמדר מנצחת על העבודה ועל הטכניקות השונות.

כל קיר שומם ומשעמם היה עבורה הזדמנות לעבודת קרמיקה. עבודות ציור של חברי קיבוץ על קרמיקה, ציורים ריאליסטיים ומופשטים. חתולים, ציפורים, כלבים, דגים. היא לא ממש אהבה חיות אמיתיות כפי שידעתם, אבל היא אהבה אותם בקרמיקה.

חלק מן העבודות היו ציון ועיטור אתרים שהיו עבורה בעלי חשיבות בעברו של הקיבוץ ובעברה שלה. חלק היו תרגילים בטכניקות שונות כמו העבודה היפה שליד בית הקברות של העתק תחריטים ימי ביניימים על חיי כפר באירופה, הדהוד מן העבר לחיי הקיבוץ בעבר ובהווה, או כמו העבודות בתלת מימד שליד בית אורי שעשתה אחרי הכשרה ארוכה אצל האמן משה שק. מכלאות האשפה היו מרחבים לכל מיני עבודות בכל מיני סגנונות.

השראה רבה וגם הכוונה ותמיכה קיבלה סמדר מאחיה האהוב דרור, שהיה אמן ושמח להשתעשע עם סמדר ולעזור לה בכל פרויקט שעלה בדמיונה. אחרי מותו של דרור ב- 2015 סמדר טרחה רבות להביא את עבודותיו, הכבשים ואיש החול לכאן – לגן שמואל.

היצירתיות של סמדר שמרה אותה בחיים ממש. גם במהלך פרוצדורות רפואיות שגרמו לה לסבל רב לא פסקה מלתכנן וליצור ולהמציא את הפרויקט הבא. היא הייתה חוזרת ואומרת שהיא עוד חייבת לסיים את הפרויקט שהיא נתונה בו, ושזה היה מסתיים כבר תכננה את הבא. קצת כמו בסיפור ‘אלף לילה ולילה’ החיים היו צריכים להמשך כי תמיד נולדו פרוייקטים חדשים בדמיונה.

קיר הציפורים על קיר המזכירות הוא העבודה הגדולה האחרונה שתכננה. כוחה כבר לא עמד לה לצייר ולשאת ולשרוף ולהדביק. היא הייתה מלאת הכרת תודה לכל אלו שנטלו ממנה את התכנון והביצוע ושעזרו על ידה להביא את העבודה של הציפורים לגמר.

היא ידעה שזו עבודתה האחרונה, הנה היא כמו הציפור יוצאת בטיסה של ספירלה למרחקי הלא נודע.

יהי זכרה ברוך

מלילה, הלל ויותם

התמונות באדיבות עמוס גיל