על חברה, מהפיכות ומחאות
בראי חייו של עקיבא אור
“חֶבְרָה איננה חפץ שאפשר לגעת בו, אלא קבוצה בעלת תכונות מסוימות. יש לי 12 חתולים בבית, אך הם אינם חברה מפני שאין ביכולתם לפעול במשותף. כדי שקבוצה תהווה חברה עליה לפעול במשותף, לקבל החלטות במשותף ולפעול למימושן. אין צורך שכולם יסכימו לכל החלטה, אבל היכולת להחליט במשותף ולבצע – הכרחית.”
[מתוך ספרו של עקיבא אור, ”ממחאה למהפכה”]
בחודשים אלו של דיבורים על מהפיכות, שביתות ומצפון, אני נזכר באיש אחד שפגשתי פעמיים.
את עקיבא אור ז”ל (או בקיצור – ”עקי”) הכרתי בשנת 2002 בערך, כאשר אבא שלי הביא אותי לארוחת ערב חגיגית אצל עקי ידידו. למיטב זכרוני הוגש הודו שלם בתנור, וזו הייתה הפעם ראשונה בחיים שראיתי דבר כזה.
סיפור החיים המרתק של עקי, ממקימי מצפן, מתחיל 70 שנה קודם לכן.
עקי נולד בברלין למשפחת זוננברג בשנת 1931, והמשפחה עלתה לפלשתינה- א”י בשנת 1934 אחרי עליית הנאצים לשלטון. עקי גדל בת”א והתחנך בעירוני א’, שם היה אלוף השחייה של ישראל לנוער ב-200 מ’ חזה.
בשנת 45′ השתנו חייו של עקי לראשונה ותפסו כיוון אליו עתיד להיסחף עד זקנתו בלהט ובתשוקה: פוליטיקה, זכויות אדם, מלחמות, מאבקים, צדק והתרסה.
תחילה גויס כמדביק כרוזים פוליטיים, ועם קום המדינה התגייס לחיל הים שם הצטרף לקורס קציני הים הראשון של החיל. עקיבא שירת עד שנת 1950.
בעדותו על מלחמת השחרור סיפר שלא הפנה נשק על איש, אך עליו כיוונו אש מהאצ”ל. התחלה של ניצי מרדנות ואישיות עצמאית התפתחו אצלו בעקבות חוויות אלו.
כששוחרר מחיל הים והצטרף לצי הסוחר, השתתף בשביתת הימאים שדוכאה בכח רב ע”י המשטרה וההסתדרות, ותדלקה אותו להצטרף למפלגת השמאל הסוציאליסטית.
לאחר עזיבת הצי הסוחר, למד מתמטיקה ופיזיקה באונ’ העברית ושימש כמזכיר התאחדות הסטודנטים הקומו’ למדעים. בהמשך למד גם קוסמולוגיה.
ב-1961 כתב עם משה מחובר את הספר ”שלום שלום ואין שלום”, שיהיה הראשון מבין כמה ספרים שהוציא לקהל הרחב.
שנה לאחר מכן, ארבעה חברי סניף מק”י בירושלים – עקי (באותה העת סטודנט למתמטיקה ופיזיקה), משה מחובר (מרצה למתמטיקה באוניברסיטה העברית) ושני חברים נוספים, שלחו מכתב לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, ובו ביקשו לפתוח את דפי הביטאון של המפלגה לדיון על הגילויים החדשים אשר חשפו את מדיניותו של סטלין בתקופת שלטונו.
הצעתם נדחתה. כל ניסיונותיהם של אור ומחובר לאתגר את החשיבה של המפלגה הקומוניסטית נכשלו והם גורשו ממנה. לאחר מכן, יחד עם עוד אחד-עשר חברים, הקים עקיבא את “מצפן”.
בחזרה ל-2002.
באותה ארוחה בה הוגש הודו שלם (!), שמעתי לראשונה מושגים כמו ‘מחאה’, ‘הסתדרות’, ‘ארגוני עובדים’, ‘סרבנות’, ו”מצפן”. מיותר לציין שלקח לי המון שנים ללמוד על המושגים החדשים הללו ועל ההיסטוריה שלהם.
עקי היה מוותיקי “מצפן” שעוד נותרו בחיים. בטוח היה עד הסוף בדרכו.
בשנים האחרונות הסירוב למדיניות הממשלה, המחאה וניגזרותיה, הפכו לנחלת הכלל. רבים מאיתנו יוצאים להפגנות חשובות, ולכל אלו קדמו מחאות קודמות שבנו יסודות למחאות ולשביתות החשובות של ימינו.
אני סבור שבלי ”מצפן” ו”הפנתרים השחורים” ודומיהם – לא היו לנו היסודות ההיסטוריים של מחאה והתרסה.
בפעם הבאה אביא כאן את חלק ב’ בחייו של עקיבא אור וחבריו: הקמת “מצפן” והמאבקים השונים.
שבת שלום,
אילן נחמיאס