מכירים את אורחינו המפונים
במסגרת פינתנו, ראיינתי את אדי מירוצ’ניק המקסים, אביה של אסנת מירוצ’ניק פלגי.
אדי, נשוי לשושנה, מקיבוץ כרמיה.
במיניכל, שם ניתן לפגוש את אדי ליד הקופה, התקיים דיון אם קיבוץ כרמיה קרוי על שם הכרמים שאפיינו את האזור, או ע”ש פיליפ כרמיה, המנהיג הציוני הצרפתי שפעל לטובת הקהילה היהודית בצרפת ובקולוניות במאה ה-19. ותיקי הקיבוץ, אלה שחיים ואלה שלא, מתעקשים שזה על שם הכרמים.
אדי מספר: “הגעתי לכרמיה בשנת 81′, מירושלים, שם למדתי באוניברסיטה העברית. הקיבוץ מופרט יותר מ-20 שנה, אנחנו מהקיבוצים הראשונים המופרטים”.
מסתבר שאדי היה פליט של החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה. שגרירות ישראל בבואנוס איירס יחד עם שגרירות ישראל בבירת צ’ילה, סנטיאגו, הוציאו גרעין של השומר הצעיר של חבר’ה שאם לא היו בורחים משם, היו בסכנה של הוצאה להורג ע”י אוגוסטו פינושה בצ’ילה וחואן פרון בארגנטינה (הייתה מהפכה בסוף שנת 73′ של העריץ פינושה).
בגרעין היו כ- 14 חבר’ה משתי המדינות, הבריחו את החברים מסנטיאגו לבואנוס איירס, שם צורפו חמישה חברים שהיו מיועדים להוצאה להורג בארגנטינה, כולל אדי. בארגנטינה היה חבר במחתרת השמאלנית טרוצקיסטית ERP – הצבא המהפכני של העם.
בדצמבר 1975 הפלגנו לכיוון ישראל באוניה איטלקית, ובגלל האמברגו על הנפט לקח לנו הרבה זמן להפליג (האונייה עשתה כל מיני משלוחים, למשל של דואר, ובתמורה קיבלנו דלק להמשך ההפלגה). הגענו לנאפולי, ומשם בטיסה לנתב”ג. הזיכרון הראשון שלי: היה הרבה גשם בגן שמואל בפברואר 1974. הזיכרון השני שלי: מתנדבת שוודית שהשתזפה בעירום. לא הייתי רגיל לזה בארגנטינה. היו הרבה מתנדבים ומתנדבות.
בדצמבר 1975 הפלגנו לכיוון ישראל באוניה איטלקית, ובגלל האמברגו על הנפט לקח לנו הרבה זמן להפליג (האונייה עשתה כל מיני משלוחים, למשל של דואר, ובתמורה קיבלנו דלק להמשך ההפלגה). הגענו לנאפולי, ומשם בטיסה לנתב”ג. הזיכרון הראשון שלי: היה הרבה גשם בגן שמואל בפברואר 1974. הזיכרון השני שלי: מתנדבת שוודית שהשתזפה בעירום. לא הייתי רגיל לזה בארגנטינה. היו הרבה מתנדבים ומתנדבות.
“יחד עם שושנה אשתי עברנו אחרי שנה בגן שמואל לירושלים, למדנו באוניברסיטה העברית, למדתי כלכלה ויחסים בינלאומיים. בשנות ה-80 גרנו בשכונת נווה יעקב בירושלים, עד שראינו שלט גדול: “כאן תוקם שכונה חרדית” ואז עברנו לכרמיה.
ב- 7.10.23 בערב היינו בברקאי, אצל הבן שלנו שחי שם, ויום למחרת כבר היינו בגן שמואל. טוב לי פה בגן שמואל מכל הבחינות, יש לי תעסוקה במיניכל, מבחינה חברתית, אני מכיר אנשים, קרוב לילדים ולנכדים. יש בעיה אחת, החדר קטן מאד. הבית בכרמיה גדול ומרווח”.
הודיתי לאדי על השיחה המעניינת, וסיכמנו להמשיך אותה במיניכל.
בהזדמנות זו, רוצה להזמין את מי שמעוניין להתראיין שנוכל להכיר מעט יותר טוב, ליצור איתי קשר בטלפון או בספריה.
בברכת שבת שלום,
אסנת פיינזילבר ברדה