בעוד אני כבר ויתרתי הספרנית ממשיכה לחפש ובודקת במדף, אני צועקת לה, עזבי לא חשוב ומתפללת שהמרצה ימות.
ופתאום התמונה משתנה, ושוב הספריה ונחישות הספרנית לא משאירים אותי לבד, הספר נמצא על המדף. ובדקה לשתיים אני נזכרת שאני צריכה רק עוד איזה ספר אחד, אני נכנסת לספריה ומנסה שלא יזהו אותי, לאחר עיון מהיר בידי ערימת הספרים המבוקשת, אני מחייכת לספרנית (היא מכירה אותי אנחנו מאותו קיבוץ) והיא מסכימה לי להוציא גם כאלו עם סימן צהוב. מה שנקרא רק לכמה ימים, ולשתינו ברור שמדובר בכמה חודשים. מי שצריך שיתקשר, אמרתי לה, אני כבר אשאיל לו את הספר, במילא חצי מהספריה אצלי בחדר.
תודה על האפשרות הזאת שיש לי בזכות הספריה שפתוחה גם בערבים ובשישי עד שתיים.
תודה לתלמה, ומרים, אביבה, גילה ויעל, שעוזרות בהתלהבות, זה באמת נעים לבוא לספריה ולהנות מהאכפתיות שלכן. תודה תודה אלו לא דברים מובנים מאליהם.
שבת שלום, ליאת פארי.
תודה מיוחדת לאריאל שבולת
על עזרתו באיסוף החומרים לפינה זו