על צרכים וצרחות,

סיכום תפקיד ועדת דירות

היום אני מסיים חמש שנים של תפקיד לא פשוט בכלל, אפשר לומר אפילו שזה תפקיד כפוי טובה –

התחושה היא שמה שלא תעשה,

אתה תצא לא בסדר.

אבל זה בסדר, מתרגלים גם לזה…

 התפקיד הזה מורכב מאוד בגלל מספר גורמים – המסלולים השונים בתחום הדיור שבמציאות של מוצר במחסור מתנגשים זה בזה כל הזמן.

בקבוצות האוכלוסייה השונות שמרכיבות את הקהילה שלנו, שבאופן טבעי מושכות כל אחת לכיוון האינטרסים שלה.

בתקציב השנתי המוגדר שמגביל את היקף השיפוצים, ומה לעשות – לא נותן לכל חבר/ה את בית החלומות בסיום כל שיפוץ…

הטיפול הבלתי נגמר סביב בעיות בתחום הפרט, ענף הרווחה והשיקום, הגיל השלישי, דיור צעירים, שיפוצי חברים במודל שפיים, שיפוצים של דירות קבע מתפנות וכמובן גם בשיפוצים בדירות המעבר, הבלוקונים והחיילים.

כל שיפוץ כזה הוא שונה, כל דייר הוא שונה, כל בית דורש טיפול אחר ולא תמיד הרצונות של הדייר ושל המערכת “מיישרים קו” אחד עם השני.

כחצי שנה לאחר שהתחלתי את התפקיד, נכנסנו למשבר הקורונה, הסיטואציות המורכבות שהתמודדנו איתן אז היו קשות במציאות האין-דירות שלנו, בידודים, הפרדות של משפחות לשתי דירות או יותר ועוד… (אז עוד הייתה איתי בחזית עמי פרנק כמזכירה, והיינו מלווים בועדה שהתנהלה ו”נפגשה” מספר חודשים בזום…).

אבל בדיעבד כל אלה היו רק הכנה למה שיבוא בהמשך….

השנה האחרונה שבה עסקתי, בנוסף לריכוז ועדת דירות, גם סביב נושא הקליטה והדיור של המפונים שמתארחים אצלנו (יחד עם עילם, איריס ואיילת גיל) היתה שנה עמוסה, קשה, מורכבת, מאתגרת ומתגמלת.

תמצית התפקיד של רכז הועדה היא לתת עזרה וליווי למשפחות שעוברות דירה, על מנת שאלו יקבלו את הליווי הנדרש לצלוח את תהליך השיפוץ, תהליך שהוא לעיתים מורכב לחלק מהאנשים.

כל אלה במסגרת של מגבלות תקציביות, מגבלות תכנוניות ומגבלות עקרוניות שיש להן לעיתים השלכות רוחב על שיפוצים אחרים.

חלק עיקרי מתפקידו של רכז הועדה הוא לשפץ במסגרת המגבלות האלה, מגבלות שלעיתים הדיירים אינם מבינים ברמה המערכתית או מודעים אליהן ועל כן נוטים להרגיש מקופחים.

חשוב לי לומר שכל דבר שעשיתי בחמש שנים האחרונות – כל שיפוץ, כל טיפול בדירה, כל ליווי של משפחה – תמיד היה מלא בכוונות טובות. לצערי, בלא מעט מקרים, הדיירים לא השכילו לראות את זה, אלא רק את “מה הם לא קיבלו בשיפוץ”.

אני מודה שהלוואי והחברים בחצר היו יותר מוקירי תודה והערכה כלפי ועדת דירות שמתנהלת בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית בתחום הדיור (אבל שוב – תפקיד מורכב וכפוי טובה כבר אמרתי..?)

אני מסיים את התפקיד הזה בלב שלם, עם כל מה שעשיתי והובלתי ו/או הייתי שותף לו בדרך. דרך שהיתה רצופה בעליות וירידות, כעסים, ויכוחים, ישיבות אין קץ והמון למידה בתחום שלא הבנתי בו יותר מדי.

תודה לחברי הועדה על הנכונות לשבת בועדה הזו, שהיא באמת סופר-מורכבת וסופר-חשובה במערכת כמו שלנו. ואני מודה להם גם על הפרידה המכבדת והנעימה שערכו לי בישיבה האחרונה.

אני רוצה לאחל לשחר הרבה הצלחה בתפקיד החדש, אני סומך עליה שהיא תדע להשתלט על הכל, ללמוד את הנהלים והתקנונים השונים ולהתנהל מול החברים, ואני סומך גם על חברי הועדה שידעו ללוות אותה, להכווין אותה ולתת לה את התמיכה והגיבוי מול הציבור בהחלטות השונות שהן לא תמיד קלות לעיכול או להבנה.

בהזדמנות זו חשוב לי לומר תודה אישית לעילם –

ראשית, מכתב הפרידה ממני ריגש אותי מאוד ואני מודה לך עליו מכל הלב.

צברנו המון שעות שיחה בארבע השנים האחרונות, כתבת פעמיים-שלוש בשבוע, אבל אתה חייב להודות שזה היה פעמיים-שלוש ביום לפחות..

בין אם בישיבות ארוכות עם משפחות ששמות את הקרביים שלהן על השולחן וצריך להכיל את זה, גם כשאין לנו פתרון…

ובין אם בשיחות אישיות בינינו על המון נושאים גם חברתיים וגם אישיים, גם במשרד וגם בשעות מאוחרות בטלפון.

תודה שהיית לי אוזן קשבת ברגעי משבר ובכל התייעצות שרק היתה לי, בכל נושא.

זה לא מובן מאליו ואני מעריך ומכבד אותך מאוד על כך, כמו גם על השותפות שלנו והפעילות הצמודה סביב נושא הבית החם והקליטה של מפונים כאן אצלנו.

מאחל גם לחברי הועדה הרבה בהצלחה בהמשך הדרך במהמורות שעוד יבואו (והן יבואו, אל תדאגו..)

אז תודה, מקווה שנהניתם מהתקופה שלי בתפקיד וניפגש בשבילים

נ.ב. – תאכלו הרבה חסה הידרופונית זה מאוד בריא.

ליאור