תודה רבה לקהילת גן שמואל

כשחוסר הוודאות מסביב, כל כך גדול, הן בהיבט הארצי והן בהיבט האישי, כשהחיים שלך, מרגישים כמו סירה טרופה בלב ים, וכל משאת נפשך, להגיע לחוף מבטחים, כשתחושת הקרקע הנשמטת מתחת לרגליך כל כך עוצמתית ומפרקת, ואת אפילו לא יודעת מהיכן להתחיל לאסוף את עצמך, הגעתי לפני כשבוע וחצי לגן שמואל כמפונה מקרית שמונה.
אומנם נולדתי בעיר, גדלתי כילדה במושב אמירים , התגלגלתי בארץ ובעולם ויחד עם זאת, יודעת אני חיי קיבוץ מה הם. רוב שנותיי חייתי וגידלתי את שלושת בנותיי במסגרת קיבוצית – כפר גלעדי, יפתח, נאות מרדכי ולהבות הבשן.
לטובת מי שלא מכיר אותי, שמי ציפורה נוראל ואני ביתה ה״תותבת ״ של ענת זיואון ( למשפחת הר אבן) האגדתית, שגן שמואל היה ביתה הראשון כשעלתה מברזיל.

כשפרצה המלחמה הנוראית והבלתי נגמרת, במהלך שיחת טלפון עם אורית קינמון, הבנתי שגן שמואל מאפשר למפונים מהדרום או מהצפון להגיע לקיבוץ עד יעבור זעם, והצליחה לרגש אותי עם הרצון לעזור.

בחודשים הראשונים למלחמה בחרתי להישאר בביתי בקיבוץ להבות הבשן, שעד לאותו יום נוראי של ה- 7.10, היה עסק מבטיח בתחילת דרכו, (Air B&B) ובין רגע הפך לחמ”ל צבאי.
הקדשתי יחד עם זוהר ביתי, את כל מה שהיה אפשר לטובת החיילות והחיילים שעטפו ושמרו עלינו סביב הקיבוץ ומעבר לו, יום ולילה. בישולים, כביסות, מקלחות ובעיקר הפכתי לסוג של אמא חמה אוהבת קשובה ומחבקת לעשרות חיילים, שמציאות חייהם קיבלה תפנית חדה, מפחידה ומלחיצה. הרגשתי שזה היעוד שלי בחיים להיות מקור לנחמה , ומקום להניח את הרגליים העייפות, ולו לרגע, להרגיש בבית.

אחרי ארבעה חודשים, החלטתי שאני חייבת לעצמי הפוגה מהעשייה שקשורה למלחמה, העומס הריגשי בעיקר, היה מאתגר עד מאוד.

הגעתי לגן שמואל אחרי מסע ארוך ומייגע ומצאתי כאן אנשים מזן נדיר, אנשים שכל רצונם לעזור, להקל ולאפשר להרגיש בבית גם אם זה לזמן קצר.

אני מבקשת להודות מעומק ליבי ונשמתי לכל אחת ואחד שבזכותם תוך פרק זמן קצר נוצר עבורי מרחב נעים שקט ורגוע, ותאמינו לי זה מבחינתי נס אמיתי וכל כך לא מובן מאילו.
תודה רבה לאיילת גיל שדאגה לעזור בכל דבר שפניתי אליה.
לליאור שתוך רגע דאג שהאינטרנט יעבוד, וגם מכונת הכביסה שהייתה זקוקה לחיבור של מים.
תודה רבה וענקיסטית , לגל פיטוסי ולנושי מזרחי שהתנדבו לעזור לי להביא את הציוד מלהבות הבשן ובמהירות שיא העמיסו ופרקו באופן מקצועי ובאדיבות רבה.
תודה רבה לשכנים המקסימים טל רוטלידג’ וחברתו, שמיד הושיטו עזרה עם הציוד.
תודה רבה רבה למיכל סער שעם פטיש קטן והרבה נחישות תלתה את הציורים ובכך מיד הפך החדר למרחב נעים יותר.
תודה רבה ומיוחדת לנעמי ארבל שעשתה לי סיור פרטי וסופר מעניין בקיבוץ. היה מרתק ומפתיע ללמוד על ההיסטוריה של גן שמואל.
תודה רבה לג׳ודית כץ ומשפחתה שדואגים לזוהר ביתי, שגם היא נמצאת כאן כמפונה כבר מספר חודשים.
ואחרון חביב תודה רבה ומלאת הערכה לעילם בר-לב. באמת שתקצר היריעה, להניח כאן את המילים המדויקות, אבל בכל זאת אנסה.
המפגש האנושי, הרגיש והמיוחד עם מי שדואג, לנהל כאן את הקהילה ובתוך זה דואג למפונים ולמפונות, היה מעבר לכל מה שאדם שנמצא בסיטואציה מורכבת ומאתגרת יכול היה לצפות לו. אתה מנטש אמיתי, וניתן בקלות להבחין שאתה פועל מתוך אהבת אדם באשר הוא. אשרי הקיבוץ שזכה בך, אשרינו המפונים, שיש מי שרואה אותנו בעיניים טובות ולב רחב ופתוח.

תודה רבה לכל אחת ואחד מכם שמתעניינים שואלים ושמחים להקל ולעזור תודה רבה על חיבוק עוטף וחם.

על זה נאמר התמזל מזלי ובגדול!

ואם חלילה שכחתי לציין מישהו או מישהי סליחה ומחילה זה רק מההתרגשות.

מצרפת שיר מופלא וכל כך מתאים בעיני של המשוררת רחלי ראובן, מורת הנפש והדרך שלי כבר כמה שנים.

זכותו של עולם |  רחלי ראובן

הנשמה שלי

כבר לא ממהרת

לשום מקום

היא הולכת וקוטפת אור

מכל מה שהוכרז עליו: ויהי

ומכניסה לתיק הקטן שעל גבה

גם את יכולה לקטוף לך כאלו

גם את יכולה ליצור אותך בדמיונך

לנח בחיק עצמך,

העולם החליט לפעול בדרכו

החליט להתפרק מעליו

להתפורר מעצמו-

אני בחרתי לקבל את זה

זכותו של עולם להיחרב

את לא מוכרחה להתרסק איתו

את יכולה ללכת לגור בעולם אחר

כך אני בחרתי לעשות:

רגליי פשוט הולכות

אל המקום היחידי

שביכולתי להציל

מתפללת לימים טובים על כולנו,

שבת שלום,

ציפורה נוראל