ניתן להגדיל את התמונה בתנועת צביטה נפתחת
בראש השנה תשס”ט (2008) התקיים מבצע “אומרים שלום” אותו יזמו והובילו אורית קוליקובסקי ויגאל פארי, שהיו אז חברי ועדת תרבות שריכזה הדס יצחייק.
סביב החג התקיימו מפגשים שונים של חברי הקיבוץ, ובין כל ההפתעות צץ לו גם פנס קטן שקיבלו במתנה החברים (אולי לחלק מכם יש עדיין איפשהו פנס שרשום עליו אומרים שלום, כמו בתמונה).
לרגל המאורע כתב יגאל את הטקסט הבא:
שלום שלום ושנה טובה!
הוראות שימוש ואחריות:
מי מארגן את מבצע
“שלום שלום ושנה טובה”?
את המבצע מארגנת
ועדת תרבות גן שמואל,
לקראת ראש השנה תשס”ט
ובשביל מה?
המטרה של המבצע:
להגיד שלום ולהאיר פנים איש לרעהו.
מתי זה מתחיל?
ברגע זה.
הנה זה כבר מתחיל!
ועד מתי?
זה לעולמים.
יש לנו אחריות לכל החיים.
זה נעשה רק במקומות המיועדים לכך?
יש אישור מיוחד
לעשות את זה בכל מקום.
מה זה ‘לעשות את זה’?
להגיד שלום, ולחייך, ולקוד קידה דקה.
ומה קורה למי שלא רוצה להשתתף?
כולם יבורכו.
מי שלא משתתף, ומי שכן משתתף.
על כולם תבוא הברכה והשמחה!
והילדים?
זה הכי חשוב.
למה הכי חשוב?
כי אם רוכשים את העניין
של להגיד שלום בגיל צעיר,
כבר אי אפשר להיפטר מזה.
ומה עוד?
וגם שלום של ילד וחיוך – זה הכי הכי!
אז זה טוב או לא?
זה נפלא!
וזה מבשר את התחלת ההפרטה?
זה לא מתעסק בשום דבר ועניין.
זה רק אומר שלום שלום!
האם אפשר לשתף בזה גם קרובים ואנשים שאינם חברי קיבוץ?
לפי התקנון,
אמירת שלום היא פעילות משמחת,
משעשעת ומבורכת,
והיא חלה על כל בני האדם,
וכל החיות, וכל הפרחים,
וגם על רוחות השמיים!
ואם זה לא יצליח?
אז שלום שלום, ושנה טובה!
תודה גדולה למסייעים בהכנת הכתבה.
יש לכן זיכרונות קיבוציים מעניינים לשתף?
מעוניינים לספר בפינה על אירועים מהעבר?
נשמח לתת את הבמה בליווי תמונות ארכיון!
כתבו לנו בתגובות או במייל, וניצור אתכם קשר