בסיור הפעם אביגיל ואני התמקדנו בחדרון לא גדול שבו מוצגים רישומים קטנים על דף מחברת של האמן אביגדור אריכא ממלחמת העולם השנייה. אלו רישומים נפלאים, ממוראות החיים במחנה ריכוז ברומניה. הוא הגיע אח”כ לישראל, ואז היגר לפריז, שם נפטר לפני מספר שנים בגיל שמונים. תערוכה זו תהיה פתוחה רק עד ה-11.02.

כמו כן התמזל מזלנו לפגוש את האמנית סיגלית לנדאו ביום הראשון של התערוכה שלה. התערוכה נקראת הים הבוער. זהו נושא החוזר ביצירתה, והיא העמיקה בו – הכוונה לים המלח.

לנדאו טומנת חפצים שונים בים המלח. החפצים התכסו בגבישי מלח יפהפיים, והמוצגים נמצאים בתערוכה. ההתייחסות לים היא אמנותית, אבל גם אקולוגית סביבתית וגם פוליטית: האמנית יסדה עמותה בנושא, שמטרתה יצירת גשר מלח בין ישראל לירדן.

כאמור, התמזל מזלנו לפגוש את לנדאו בתערוכה. היא הייתה עסוקה בהטמנת אבטיחים (רק החלק האדום) בתוך אמבטיית מלח, וטענה שאחרי מספר ימים האבטיחים מתכווצים לצורה וגודל של לב אדם. כמו כן, בתקופת הקורונה לנדאו לקחה גובלנים שעליהם מופיעים נושאים של שלג (נראה קצת כמו מלח), בקשה מדיירות דיור מוגן בירושלים לרקום אותם, וטמנה בים המלח. התוצאה בתערוכה.

אחותי ז”ל אהבה והכירה את לנדאו. את חלק מהעבודות ראינו יחד בתערוכתה הראשונה במוזיאון ישראל לפני יותר מעשרים שנה. הבילוי הנפוץ של סיגל ומשפחתה היה לנסוע לים המלח, והמקום קשור אצלה בזיכרונות משפחתיים. ממש כשסיימה את לימודיה בבצלאל, אמה נפטרה מסרטן והאומנית יצרה צילומים ועבודות וידאו נהדרות, בהן היא משתלבת בעירום בתוך ספירלת אבטיחים שנפתחת ונסגרת (לצפייה בוידאו – לחצו). רוב האבטיחים שלמים, אך חלק מהם נחצבו כך שניתן לראות את התוך האדום שלהם, והתוצאה נדמית לתאי דם – לויקוציטים.

התערוכה פתוחה עד ה-17.06.2023, ואני ממליצה בחום לא לפספס אותה.