עברו שלושה חודשים מאז הפעם האחרונה שכתבתי בעלון, ואנחנו כבר בעיצומו של הסתיו (נכון שדצמבר ואנחנו בטוחים שכבר אמור להיות ממש חורף בחוץ, אבל טכנית החורף מתחיל רק ב21 לדצמבר).

מה שמאפיין את הסתיו בהקשר של הגשמים זה שהמופעים שלהם מקומיים ואין תפרוסת אזורית אחידה. לדוגמא, יש הבדל של מעל 10 מילימטר גשם בין חלקות דמיירה לחלקת זיתא ג’, ופער של עשרות מילימטרים בין גן שמואל לאזור גבעת עדה.

יש סיבה שאני מספר לכם את כל זה, והיא תקופת זריעות החורף. בעונה החקלאית הזאת אנחנו זורעים את החלקות בחיטה ושעורה שישמשו מזון לפרות ברפת שלנו.

מועד הזריעה המומלץ על פי משרד החקלאות הוא ה15 בנובמבר ולא לפני. ההמלצה מתבססת על ממוצע גשמים רב שנתי אזורי, כאשר הרציונל מאחורי ההמלצה הוא איזון בין החשש שנזרע מוקדם מידי – ואז אנחנו עלולים לקבל גשם שינביט את הזרעים, אך לאחריו עלול להיות חודש שחון ואז הגידול יפגע. מן הצד השני – לא נתכנן לזרוע בדצמבר שכן אז אנחנו מסתכנים בכך שעברו כבר שתיים-שלוש מערכות גשם משמעותיות ואז לא נוכל לעלות על השדות עם הכלים.

בנוסף, משך גידול החיטה הוא כ-120 ימים, ואנחנו לא רוצים למשוך את קציר החיטה ליותר מתחילת חודש אפריל – כי אחרי קציר החיטה מיד עולים לעבד את החלקות לזריעות הקיץ.

ובפועל? (דמיינו את הקול של דדה) “דחילק תיכנס לזרוע חבל על הזמן” – בפועל אנחנו עובדים במרץ מסביב לשעון כדי להספיק את כל הדונמים…

סופ”ש נעים,

שחר