הימים עוברים, המלחמה גובה קורבנות ועדיין ישנם 239 חטופים וחטופות בעזה, מצב בלתי נסבל שהראש וגם הלב מסרבים להאמין.
הכאב גדול וקשה מנשוא, ואנו נאלצים לקום בכל בוקר למציאות מורכבת עוד יותר מזו שהייתה (לא שהיא הייתה פשוטה בשום שלב…).
יום רודף יום, והיום נגמר, והמחשבה על מחר גם היא כרוכה באינספור תרחישים.
יום רודף יום | ניסים מנחם
יום רודף יום
ומתרחק לו החלום
מלחיות באהבה ושלום.
רודף אחר הזנב
ומתגנב כמו גנב
דואג חרד מהמצב
פוגש בכאב ונעצב.
יום של לבן מהול בשחור
וחושך בהול שנלחם באור
משתדל לזכור שהכל יעבור.
אומרים שכל דבר בחיים הוא שיעור, כזה שקורא לנו להתבוננות על עצמנו, כיחידים וכחברה, גם הדברים הקשים ביותר.
יש בנו איזו תקווה זעירה שמתוך כל החורבן הזה, נבין משהו על עצמנו, נבין משהו קטן בתוך ים הבלבול והפחד. ואחרי שנבין, אולי נסכים לשנות, ואחר כך מי יודע, אולי עוד נסכים להשתנות.
הכל מדויק | ניסים מנחם
הכל מדויק, גם חוסר הדיוק.
כך שהכל מכל וכל מדויק, וזה בדוק.
לכל דבר משמעות, גם אם אין לו צידוק.
מדויק בעבה, מדויק בדק,
דרכים בשדה, מעלות אבק,
והכאוס יוצר ים של ברדק.
“יוצא המרצע מן השק,”
קורא בקול גדול, “הכל מדויק.”
שתהיה שבת שקטה,
וישובו חטופים וכל החיילים לביתם,
ליאן