ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

נכון לכתיבת שורות אלו, ישנם עדיין כ-236 חטופים בעזה, וישנם דיבורים על עסקאות השבתם.

לפני שבוע הגעתי בצהריי שישי לכיכר החטופים בתל אביב. המשפחות עשו את דרכן לירושלים, ואני התהלכתי בין המיצגים השונים, השלטים והתמונות.

תל אביב, גם בימים “רגילים”, היא מעין סרט נע של פרצופים שחולפים על פנייך. עם הרוב הגדול אין לך כמעט קשר עין, וסביר להניח שגם לא תראי אותם שוב יותר.

תל אביב של היום, מלאה בפרצופים שמביטים אלייך מתוך תמונות. חלקם מחייכים אלייך, חלקם לא הסתכלו למצלמה, ואני לא יכולתי שלא להאט את קצב ההליכה, להתבונן בתמונה, לקרוא את שמו או שמה של אותו אדם, ולומר לעצמי בלב: ‘הלוואי והוא/היא חיה, והלוואי שכולם יחזרו עכשיו’, ולנסות להיזכר אם אי פעם ראיתי את האדם הזה (ואם לא, אז האם הוא או היא דומים למישהו שראיתי..).

צו השעה הוא לשאת תפילה לחזרתם של כל הילדים, הנשים והגברים, בכל הגילאים, על מגוון אזרחויותיהם.

ביום רביעי האחרון התפרסם ב”ידיעות אחרונות” השיר הבא, שהוא מעין תפילה להשבתם של החטופים.

ושבו בנים לגבולם | ניסים מנחם

ושבו בנים לגבולם, ובנות לביתן.

שלמים ובריאים בגופם ובגופן,

בנפשם ובנפשן, מתימרות עשן,

ועכשיו שישובו, הרחק משם קרוב לכאן.

בחזרה שישובו לחוף מבטחים,

נשב איתם ביחד, בשבט אחים.

ילדות וילדים עם זרים של פרחים,

מיד יקבלו פניהם ,מאושרים ושמחים.

לכן “מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה”,

גם אל תפני את הלחי, ותשקעי בכניעה.

בלי צדק אין שלום, עד שתושג הכרעה.

ולכן, “האמיני יום יבוא”, והכל יתכן,

לא יהפוך לכן, הבל ליופי, והשקר לחן,

מעתה ועד עולם, ולעולמי עד, אמן ואמן.

מקווה שעוד השבת הזו נזכה לבשורות משמחות ושישובו לגבולם, אמן!

ליאן