הפעם אציג בפינה שלי שני שירי מחאה שמסתכלים בעין ביקורתית על שני צידי המפה הפוליטית, מנקודת מבטו של ניסים מנחם (בן זוגי).
אל הכתיבה ניסים התוודע לפני עשור בערך. דרכה הוא מביע את מחשבותיו ורגשותיו אל החיים, המדינה, שלום, צדק, אהבה ושאלות כאלו ואחרות. הוא משתמש באקרוסטיכון כמסגרת לכתיבת השירים, ודואג לשמור על ההקשר הרעיוני.
אקרוסטיכון (מיוונית: אקרו=קצה, סטיכון=שורה בשיר) הוא קטע של שיר או כמה שורות כתובות, שבהם האותיות הראשונות, האמצעיות, או האחרונות בכל שורה יוצרות בקריאתן ברצף אנכי צירוף מסוים (שם, מילה, משפט וכד’), או שהן מצטרפות לסדר אלפביתי או סדר מסוים אחר.
מזה שנתיים אנחנו יוצרים ומתפעלים יחד עמוד אינסטגרם – ‘מדברים שירים’, מעין ספרייה דיגיטלית עם היצירות המילוליות של ניסים, יחד הרעיונות הוויזואליים שלי.
מוזמנים לקרוא וכמובן גם לעקוב, להגיב וכו’, ממש כאן.
כשהימין מפולג
כשהימין מפולג, ומתחלק לשמאל, ולימין,
שוב השמאל מאבד את הראש, ולא מאמין.
המרכז זז נרגז, לא מסוגל, ולא מצליח להבין,
ימין או שמאל, קו או עגול, ואיפה הכלב משתין.
מהקצוות בקושי אפשר לראות קרן של אור,
יש שם שנאת חינם, מלחמות אדם, וגם טרור.
נראה שקשה לעצור, ושהם לא יודעים לבחור.
מכאן, הקושי בצד של הגס, והקל בצד העדין,
פשוט השקר נמשך, ובעדין? לא נותן את הדין!
וכשהימין שוכח לשכוח, ולא זוכר איך לזכור,
לא פלא שישנם שם כאלה, שאלוהים יעזור,
גומרים במכנסיים, לפני שמצאו את החור.
לשמאל לא ברור
לשמאל לא ברור, למה ומדוע לא עובר השיעור,
שוב ″לימין שור″! והמותר עושה בידור מהאסור.
מדינת דת, הכל סלט, ובקיצקיצור, סוף לסיפור!
אין איזון בין הצדדים, והמרכז זז מודאג,
לא משנה איך מודדים, העם נותר מפולג.
לא ברור כמה זה יימשך, ולאן זה הולך,
אם זה ימשיך להתלכלך, וכמה נסתבך.
בלי חשבון להיגיון, לשון נופלת על לשון,
רע וטוב בטירוף ושיגעון, מאחרון ועד ראשון.
וכשכלום לא ברור, והמציאות עולה לה בחלום,
רגע לפני קו אדום, אל תרצחו שוב את השלום!