לחברי גן שמואל היקרים,

הגענו לקיבוץ ב – 08.10.23 לאחר שנאלצנו לעזוב את ביתנו בקיבוץ כרמיה באופן בהול יום לפני כן במהלך הפרעות והטבח של החמאס וההפקרת העוטף.

 ומאז… חלפה שנה, שבה מצאנו אצלכם בית אוהב, תומך ומשתף.

מלכתחילה הרגשנו שנוכחותנו בקיבוץ מתקבלת באהבה ובתמיכה. מצאנו את עצמנו חיים במעגלי שייכות רבים, אצל משפחתנו, משפחת פלגי הקרובה והמורחבת, אצל “חברי הפרלמנט” של קבוצת “חבצלת”, בישיבה המשותפת בחדר האוכל עם חברים רבים, עם החברות בחוג הפילאטיס של שני, עם הורי הגנים של נכדינו, אצל שכינינו החמים איילת ברדה, עמוס גיל ויהודית רייס מקיבוץ “הגושרים” ואצל צוות המיניכל שאפשר לאדוארדו להשתלב בעשייה…

כל זה התאפשר תחת הניצוח והיד המכוונת והתומכת, והלא מובנת מאליה, של מזכירי הקיבוץ: עילם ואיריס, של איילת גיל היוזמת והתומכת הבלתי נלאית, של ליאור גולדשטיין שדאג לשדרג את מגורינו שלוש פעמים במהלך השנה ועוד חברי קיבוץ רבים שידעו לחייך ולהביע רוחב לב בשבילי הקיבוץ, בחגים ובאירועים.

אפשרתם לנו לעבד את האסון שפקד אותנו כחלק מקהילת העוטף ואת כולנו כאזרחי המדינה השרויה במשבר עמוק בכל התחומים. אפשרתם לנו לחוות חיים נורמליים בשנה לא נורמלית ולאגור כוחות כדי להמשיך הלאה ולחזור הביתה.

הובלתם ומובילים עדיין מסע ייחודי וקהילתי של קליטת גלים של עקורים מהעוטף, מהדרום, ובהמשך מהצפון. ידעתם להתייחס לכל אחד ואחת ברגישות ובאמפתיה.

למדנו מכם המון ומוקירים ומעריכים מאד.

ביקורינו העתידיים בקיבוץ גן שמואל לא יהיו ביקור אצל הילדים, הנכדים ומשפחתנו בלבד, אלא ביקור במקום שהפך לביתנו השני.

מיטב איחולנו שהמענה שיצרתם ייתר את עצמו בעתיד הקרוב עם החזרה הביתה של כל המפונים והעקורים ושנזכה להשבתם הקרובה של כל החטופים, כי עד אז, גם אנו כחברה פגועה וחטופה.

בהוקרה ואהבה רבה!!

שושנה ואדוארדו מירוצ’ניק

קיבוץ כרמיה.