ברצוני להתייחס בנייר זה לערעור שהוגש על ידי מספר חברים לדחיית החלטת המזכירות להביא לשיחה החלטה בדבר “הקמת צוות לגיבוש הצעות להתאמות ושינויים”.
בחודשים האחרונים התקיים תהליך למידה שכלל סדרת מפגשים בהובלת המזכירות על שינויים שעברו קיבוצים שונים, מתוך כוונה שלאחר תהליך הלמידה תובא להחלטת שיחה הצעה להקמת צוות לגיבוש הצעות להתאמות ושינויים.
גילוי נאות – עדיין לא גיבשתי עמדה ברורה באשר למודל הנכון (לטעמי) לגן שמואל, אבל באותה נשימה אומר שכמו כל גוף בריא חשוב גם לקיבוץ לבחון את אורחות חייו ובמידת הצורך לבצע התאמות (בדיוק כמו שאנחנו עושים לגבי מצבנו הכלכלי). יתר על כן ראוי, נכון ונבון שנברר מה עשו אחרים, ללמוד מניסיונם ואם נמצא לנכון, ליישם ולבצע התאמות באורח חיינו, לשיפור רמת החיים ולחיזוק המרקם החברתי של הקיבוץ שלנו.
לעניות דעתי מצב הסטגנציה והקיטוב אליו נקלענו אינו בריא חברתית ועלול להשליך בעתיד גם על פן הכלכלי ולכן חובה עלינו לקיים תהליך של בחינת אורחות חיינו לאלתר, תוך הידברות, בשיח פתוח וברצון טוב על מנת להגיע להסכמות רחבות ולהכרעת הרוב.
חובה עלינו כקהילה להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שאנחנו חייבים לעצמנו בירור וחשבון נפש על אופן ההתנהלות שלנו (יש מי שיקרא לזה “בחינת אורחות חיים”).
זה שאנחנו כל כך מתקשים לאייש את תפקידי המפתח בקיבוץ ונאלצים לחפש בעלי תפקיד מבחוץ: מנהל/ת כספים, מנהלת מש”א, מזכיר/ה וכשכבר יש מי שמוכן/ה לקחת אחריות אז הליך הבחירה הופך בחלקו למבחן כוח בין קבוצות – זה סימן רע לבאות שעלול להביא אותנו בעתיד הקרוב לשיתוק המערכת החברתית. אל לנו להיכנס ל”מלחמת חפירות” ולחלק את הקיבוץ לשתי “מפלגות”.
לצערנו במדינת ישראל המוטרפת אין אף פעם “זמן טוב”: פעם יש קורונה, ולאחר מכן מלחמה שנמשכת כבר שנתיים וחצי, ואז יהיו בחירות, והפגנות והפיכה משפטית ועוד כהנה וכהנה. ולכן דחיית התהליך למועד אחר אינה יותר ממריחת זמן ודחיית הקץ.
ודבר אחרון וקצת אישי מכיוון שהוא מזכיר שני חברים יקרים שהלכו לעולמם בשבועיים האחרונים.
לעיתים אני מרגיש שלנו כקיבוץ יש נטייה לחשוב ש״אנחנו יודעים הכי טוב ואף אחד לא ילמד אותנו״ ולהלן סיפור קצר:
בשנת 1992 טרם כניסתי לרכז את ענף המדגה בגן שמואל, הפציר בי גידי סיוון ז״ל ששימש באותה עת כמזכיר ארגון מגדלי הדגים בישראל ללכת ללמוד ממשקי עמק בית שאן.
קיבלתי את המלצתו של גידי וערכתי מספר סיורים ומפגשים עם רכזי ענפים בעמק (ניר דוד, כפר רופין, מעוז חיים ועוד) – האמת שחזרתי ממפגשים אלו נפעם.
גיליתי בסיורים אלו שמדגה גן שמואל שבשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת היה מהמובילים בענף המדגה בישראל קפא על שמריו בו בזמן שמשקים אחרים צמחו, אימצו טכנולוגיות חדשות והשאירו אותנו שנות דור מאחור.
תמונה זהה אני יכול לצייר על מכון הדגים שלנו שיחד עם קיבוץ הזורע היה חלוץ דגי הנוי בישראל.
בדחיפתם של יוסי גייסט ז״ל וגידי סיוון ז״ל עם עוד חברים נוספים הקימו בסוף שנות השמונים ענף לתפארת. אלא שאז נכנסו לתחום משקים חדשים כמו מעגן מיכאל, כפר רופין ועוד.
משקים אלו השקיעו בפיתוח, במתקנים, בייבוא חומר רבייה בו בזמן שאנחנו קפאנו ולא ביצענו את ההשקעות וההתאמות הדרושות בזמן – התוצאה לצערי ידועה: עם הזמן הפכנו ללא רלוונטיים, הפסדיים ונאלצנו לסגור את שני הענפים.
היה זה דרווין שטבע את האמרה:
“לא החזק שורד – אלא זה שמסתגל לשינויים”.
אני מציע לכולנו לתמוך בעמדת המזכירות, להמשיך את התהליך, לעשות אותו בהוגנות, להביא אותו להכרעת הקיבוץ ואם נמצא לנכון כולנו שנדרשים שינויים אז לעשותם באומץ.
בברכת סוף שבוע שקט ובטוח,
אלי אסייג