נפרדים מ”גן-שמואל כותבים”
35 גיליונות של “גן-שמואל כותבים” יצאו לאורך כ-6 שנים, פרי יוזמתם ומאמציהם של מספר חברות וחברים שפעלו להביא לידי ביטוי את הנעשה בקיבוץ בתחומי החיים השונים, ולקדם היכרות עם חברי ותושבי הקיבוץ המבוגרים והצעירים.
את הרעיון הגתה עמירה הגני, ובשיתוף פעולה עם אמיר יצחייק – שיחד כבר ערכו ספרים וייסדו את הוצאת “אמירות” – התחילו להוציא את העיתון.
לפני כשנה, כאשר אמיר החליט לסיים, הצטרפה יונת ייטב למשימה. מערכת העיתון כללה את תלמה דאונוב, ליאת פארי ואורלי קראם.
לעיתון הייתה תרומה חשובה בחיזוק השותפות בקיבוץ, שאחד מיסודותיה הוא השיתוף במידע. העיתון פעל לעודד את השיח בכתב בקיבוץ כמנוף לעידוד החשיבה, היצירה והפתיחות.
לאחרונה הוחלט על סגירת העיתון.
דבריה של עמירה הגני:
בעבר הרחוק הייתי חלק ממערכת המוסף של עיתון “על המשמר” – “חותם”, והיה לי שם מדור קבוע. גם כשהייתי מחנכת במוסד, הייתי אחראית על שני העיתונים שיצאו אז – נטיפים ועלי גבעה.
כמובן שהעיתונות הכתובה קרובה לליבי גם כקוראת קבועה.
לפני כ-6 שנים החלטתי שחשוב לי שיהיה אצלנו בקיבוץ עיתון רציני המבטא רגשות ודעות של חברים בקשר למצב הפוליטי בארץ ולמצבו של הקיבוץ שלנו.
מספר חברים תמיד היו מוכנים להיענות לבקשותיי לכתוב לעיתון, ביניהם יואב יגאל ז”ל, אברהמל’ה פרנק וראובן שפירא.
אני החלטתי לא לכתוב בעצמי מאמרים.
העבודה עם הבנות במערכת הייתה טובה ונעימה מאוד. את רוב הנושאים אני הצעתי והן ראיינו וכתבו.
מאוד רציתי שחברים יכתבו יותר, יהיו אכפתיים וישתמשו בעיתון כדי לכתוב דעות אקטואליות. אני מרגישה שחלק גדול מהחברים היה מעוניין בעיתון וכמובן, תמיד יש חלק שלא.
מרבית חברי הקיבוץ לא מצאו עניין לבטא דעות דווקא בעיתון כזה והתפתו לפייסבוק שנתן תגובה מהירה יותר. אותי זה אכזב קצת, כי כלי הבעה שמביע ומציג דעות ורגשות נחוץ בקיבוץ וזה לא ממש קרה.
יחד עם זאת – היה לי תמיד מעניין, ורציתי להודות לכל מי שהיה שותף איתי לעשייה בעיתון.
אנו מנצלים במה זו לשלוח תודות רבות לעמירה הגני ולכל השותפים שכתבו, ערכו, ראיינו ורואיינו. תודה גם לארנון כץ שתמך, לרחל הרשקוביץ על ההדפסה ולאנשי הארכיון שעזרו כשהתבקשו.
“דף הבית” – העלון הדיגיטלי, עומד לרשותכם ולרשותכן. נמשיך לתת בו במה לתוכן מקומי ומקורי, ונשמח לסייע בכל יוזמה ורעיונות עתידיים.
שבת שלום, איריס ועילם