וחג שבועות תעשה לך…
כבר עשרות שנים חג שבועות שלנו הוא שם דבר בתנועה הקיבוצית.
ואם נלך עוד אחורה בזמן, הרי שללא ספק אנחנו, כמו מרבית הקיבוצים, חוגגים את חג הביכורים הכי קרוב לאופן בו חגגו אבות אבותינו את החג בתקופה המקראית, רק עם טוויסט ציוני-חילוני.
מדי שנה אלפי צופים – חברים, אורחים ובני משפחה, מתגודדים על הטריבונות לצפייה בחג הנכסף.
יש קסם בחג הזה שלנו.
קול דפיקות פטישי הבנאים מבשר על בוא החג, השירים המסורתיים נשמעים במרכז הקיבוץ בעת החזרות והקיבוץ כולו נעטף באווירה שאין דומה לה לאורך השנה.
אין לנו עוד חג כזה בו משתתפים כה רבים ועוד מכל קשת הגילאים לוקחים בו חלק פעיל. זה באמת מרגש ומחמם את הלב כל פעם מחדש.
לצד כל זאת, אנחנו גם מודעים לכך שכמו בתחומים רבים של חיינו, גם כאן, נשמעים קולות הקוראים לשינוי החג. בעיקר באשר לגודל ההפקה. יש גם כאלה עם רצון לחג פנימי, צנוע, לא מהוקצע כמו החג שעשינו בתקופת הקורונה.
אנו שומעים את הקולות וחושבים שבמסורת ארוכת שנים כמו זו של שבועות, המצליחה עדיין להביא ציבור כה גדול לעשייה משותפת סביבו, יש לנהוג בעדינות ובכבוד רב.
ענפים הולכים וחדשים תופסים את מקומם, ריקודים חדשים נכנסים ואפילו הטקסטים מקבלים מתיחת פנים לצד המנחים החדשים.
אבל הקונספט נשמר והקסם, למרות גילו המופלג של החג – לא פג.
תרבות שכזו, של קהילה רב-דורית, המשמרת את עברה ושורשיה ומשלבת בתוכה שינויים וחידושים היא דרך נפלאה להמשיך ולקיים את חג החגים שלנו.
החג הזה, במתכונתו הנוכחית שזור היטב בסליל ה-DNA המקומי שלנו, והאהבה הגדולה כלפיו – עוברת כבר שנים רבות, כמו פלא, מדור לדור. וזה פשוט מקסים!
כל הכבוד לכל המתנדבים הרבים שמדי שנה מתגייסים להוביל את ההפקה המרשימה הזו שמסבה לנו אושר גדול והרבה גאווה.
חג שמח לכולנו,
איריס ועילם